בריחה ניצחית – פרק ראשון חלק שני

דניילה רצתה למות.
כל ראשה כאב גם כשהיתה מחוסרת הכרה אך עכשיו הכאב התחזק פי עשרה מפני שהיא
התעוררה.
דניילה היתה בחדר יפה ומקושט אך מרוב כאב היא לא ראתה דבר וגם לא שמעה את השיחה בחדר הסמוך…
"אוניקס,אתה יודע שהנערה חייבת לעבור ניתוח ברגל וניקוי פצעים דחוף!" אמר נער בעל שער שחור כפחם ועניו הכחולות הביעו סקרנות גלויה "מקסיו,מקסיו, מקסיו! אתה צודק אך אתה חייב להתאמן לבריחה לכן תצתרך אתה לראפות את פצייה של הנערה החביבה." מקסיו חשב על דבריו וענה " אמרת שהיא לוחמת מיומנת אך איך יצע שהיא שוכבת פה?" אוניקס חייך הוא אהב את הנער והשאלה היתה נחוצה "אתה צודק היא מיומנת לגילה ויכולה לנצח כמה גברים .אך אתה ואני שונים וחזקים הרבה יותר ממנה!" מקסיו הבין שעכשיו הרגע המתאים לריפוי פצעיה של דניילה
לכן קם והלך.
בדרכו אל דניילה הוא חשב על קורות חייו ופניו הביאו סלידה עזה ברגע שחשב על הוריו
אך הוא ידע שיגיע היום בו יצתרך לחזור והיתה לו הרגשה שלא לבד…
כשהגיע אליה הוא אוציע בקבוקון קטן ומרח את פצעייה של דניילה אחר הוא לקח קרשים
וישר את רגלה של דניילה וגם עתף אותה בבד. למאן האמת הוא ידע את שמה כי על תרמילה היה כתוב באותיות מרקמה זהובה וישנה מאוד :תיק זה שיך
ל: דניילה מאמה סופיה.
הוא סיים ואז לקח את התיק וקרא את הכתובת כשדניילה פקחה את ענייה כדי שתגיב.
ישר אחרי שסיים היא החלה לבקות בשקט ואמרה: "אמא! אמא…" והוא הבין זה נושא רגיש.

ביום למחרת הגיע מקסיו אל הנערה ושאל בעודו חושב מעניין מיהי :"יש לך קרובי משפחה?" דניילה אמרה בשקט ובאי רצון גלוי:
" אני לא יודעת מי חיי ומי לא כי כשאזבתי רק אחותי היתה בחיים!" ברגע שאמרה זאת התפרצה
לחדר ילדה נמוכה בסביבות גיל אחד עשרה עם עניים כחולות שבעקו באותו הרגע.

…

חצי שעה לפני באותו היער…
אנה מייבל צעדה נחושה מאוד למצוא את אחותה עברו שנים! מאז ראתה אותה בפעם האחרונה.
הריסים הארוכות שלה נחו על ענייה בשלווה כאשר עצמה את ענייה לרגע ונהנתה מהשמש.
פתאום היא שמה לב לבית קטן עים גן גדול ומלא בצמחים שלא הקירה! וגם מיגרש אימונים גדול! והדבר הנורא ביותר הוא ש… א-ח-ו-ת-ה ישבה ליד נער ודיברה!.
מייבל עמדה לקרוס: אחותה נעלמה להרבה שנים ועכשיו היא מפטפטת עם נער מקסים ויפה וחמוד וחתיך… רגע אמרה מייבל לעצמה אני לא מאוהבת ממבט ראשון ואז היא קמה ורצה
אל הדלת.

…

ברגע שמייבל התפרצה מבעד לדלת מזעם ידעה דניילה שהיא תרצה להלחם בנער שהציג את עצמו כמקסיו. וגם שאין טעם לעצור אותה, וכך היה.
מייבל חייכה חיוך זדוני " אתה … מקסיו?" מקסיו התבונן בחולצתו שעליה היה כתוב "מופעיו של מקסיו" מהימים שבהם עבד אצל הוריו " כן" הוא ענה " טוב מקסיו הילחם בי ותסבול!"
מקסיו גיחך מה רוצה ילדה ממנו למרות שהוא הבין שזו אחותה של דניילה " בסדר-"
הוא לא הספיק לגמור כי דניילה צחקה. כנראה היא יודעת מה שאני לא יודע חשב מקסיו לעצמו וצדק והסיבה היתה בעצם שמייבל היתה לוחמת מאוד מיומנת!
וכן: היא עדפה די לאט את מקותיו והוא חשב שהיא חלשה אך ברגע זה היא ניצחה אותו! היא פשוט הושיטה את פגיונה במהירות עצומה ושערה נע במהירות והיא אמרה " ניצחתי!"