ברוך הבא-פרק 1

הטיסה אמנם ערכה כמה שעות, אך אלו היו כמה שעות ארוכות ומייגעות במיוחד. למה אתם לבטח שואלים, טוב… נתחיל מהבחור שישב לידי ולי אימי ולא הפסיק להקיא אל תוך שקיות נייר ומילא אותן בקיא מצחין אחת אחרי השנייה, הילד מאחוריי שלא הפסיק לשנייה לבעוט לי בכיסא, האוכל היותר מידי מלוח, הקפה הדלוח. זה היה נורא. בחיים לא חשבתי שארגיש כל-כך טוב אחרי טיסה, אבל ברגע שנחתנו בניו-יורק, ארה"ב, הרגשה חמימה מילאה את ליבי. התחלה חדשה, בלי שאף אחד ידע על עברי, בלי לדבר על זה… הבטחה חדשה בליבי. לפני שעליתי למטוס, הבטחתי לעצמי שכל מה שקרה באנגליה לא יקרה גם בניו-יורק.
אתם בטח תוהים מה קרה באנגליה. טוב, שנתיים לפני שעזבנו התחלתי להרגיש… טוב היו לי… בלבולים מיניים, נקרא לזה כך. נפרדתי מחברה שלי, התחלתי להסתכל אחרת על בחורים, כשהייתי לידם הרגשת זקפה, בקיצור נהייתי הומו. אבל לא אמרתי את זה לאף-אחד. שמרתי זאת לעצמי. פחדתי. פחדתי שיצחקו עליי, שיפגעו בי, לא לקחתי סיכונים. יום לפני שעליתי למטוס נפתחתי, ונישקתי אותו. קראו לו אית'ן, והוא היה חלומי. והנשיקה הייתה חלומית. התנשקתי הרבה פעמים בחיים שלי, אבל זה היה ככלום וכאפס לעומת הנשיקה עם אית'ן. להרגיש את שפתיו ולשונו, ואת הבליטה במכנסיו… וכשעליתי למטוס החלטתי שאני חוזר לאהוב בנות, אני לא מדבר על מהשקרה באנגליה ואפילו לא חושב על זה. אפשר להגיד שהפרתי את זה, חלקית.
יצאנו משדה התעופה ואימא שלי הסיטה את שערי השחור ממצחי ונישקה אותי עליו. אופס, שכחתי להציג את עצמי. קוראים לי דון אדוארדס, קיצור של דונאטלו אדוארדס. אתה לא בוחר את השם שלך. נכנסנו למונית ואימא שלי נתנה לנהג את הכתובת החדשה שלנו. נכנסנו אל שכונה עלובה עם רחובות ובתים צפופים מאוד. לבסוף הנהג נעצר מול בית בצבע כחול-ירוק של ים עם דלת רעועה, כמה מדרגות שבורות שמובילות אליה. לא כמו שהיה לנו באנגליה.
"תודה," אימא שלי אמרה והוציאה מארנקה השחור כסף ונתנה לנהג. היא אספה את שיערה הבלונדיני לקוקו והוציאה מתא המטען את המזוודות שלנו.
"מתי אמרת שהמשאית צריכה להגיע?" שאלתי אותה ופתחתי את דלת הבית.
"כנראה שהיא כבר הגיעה." היא חייכה ונכנסה פנימה. הכל היה מסודר בדיוק כמו בבית באנגליה, כל הרהיטים שלנו היו שם, שום דבר לא הוזז או נפגע. "אוי כמה אני שמחה שהסיבוך הזה ירד ממנו." היא אמרה בהקלה.
"אני הולך לפרוק את המזוודות," אמרתי לאימי ועליתי במדרגות הלבנות אל הקומה מחפש את חדרי.
"תהנה חומד." היא חייכה מאושרת. למה שאני אהנה? זו חתיכת עבודה לפרוק מזוודות. אבל כנראה היא ממש מאושרת ומי אני שיהרוס לה את זה?
אז פתחתי דלת אחת וראיתי מקלחת מולי, עברתי לדלת שלידה, מחסן. דלת ממול למחסן היה החדר שלי ולידה דלת החדר שלי הייתה פתוחה. הכל היה שם. המיטה, השידה, הארון, הכל. התחלתי לעבוד.

***
התעוררתי לבוקר שטוף שמש. הראשון בספטמבר.
ריח של בייקון וביצים עלה מהמטבח ויצאתי במהירות מהמיטה. נכנסתי למקלחת ויצאתי במהירות, מצחצח שיניים ויורד למטה, גווע ברעב. נזכתי שלא אכלת אתמול מאז החביתה המזוויעה במטוס. טרפתי שלוש ביצי עין, כמה חתיכות של בייקון וכוס גדולה ומלאה של מיץ תפוזים.
"ביי אימא!" נישקתי אותה לשלום, לקחתי את תיקי ולפני שהיא הספיקה לומר משהו יצאתי מהבית מתקדם אל עבר תחנת האוטובוס הקרובה, מחכה לאוטובוס בית-הספר שיבוא ויאסוף אותי. אני מוציא את האייפון שלי ומחייג בזריזות.
"התקשרתי אליך," קול גברי ענה.
"אני לא יכולתי להתקשר חזרה, אתה יודע… מעבר דירה וכל זה." עניתי לו.
"אז איך בניו-יורק? פגשת כבר בחורים סקסיים?"
"לא סקסיים כמוך…" לחשתי לו. ראיתי חבורה של נערים מתקדמים במעלה הכביש אל תחנת אוטובוס והלכתי אחריהם, שומר על מרחק כדי שלא יישמעו את שיחתינו.
"אוי, תמשיך בייב." אית'ן לחש לי בעוקצנות.
"אני מתגעגע אלייך," אמרתי לו. לא הורדתי את מבטי מהחבורה שלפניי, חבורה שמורכבת מארבעה בנים וארבע בנות. כשהגענו לתחנה האוטובוס כבר היה שם והנהג צפר בעצבנות.
"יום ראשון, הא?" הוא שאל בלי לענות לי שם הוא מתגעגע אליי או משהו.
"כן," עניתי לו והתיישבתי בקדמת האוטובוס, איפה שלא יושבים בכלל. שתיקה מביכה הידהדה.
"ניו-יורק, מה?" שמעתי אותו מנסה לא לבכות. אני רק מדמיין אותו עכשיו, בגופייה לבנה ומכנסיים צמודים, שיערו החום משוך לאחור. סקסי.
"כן," אמרתי שוב ודמעות עלו בעייני. "תבטיח לי שלא תמצא מישהו אחר."
"מבטיח," הוא ענה לי, "תבטיח גם אתה." אני ואית'ן היינו מאוד הדוקים בנוגע להבטחות ושבועות.
"מבטיח," אמרתי משלב את אצבעותיי חזק. אני לא יכול להפר את ההבטחה הקודמת שלי, שהבטחתי לעצמי רגע לפני שעליתי למטוס אל ניו-יורק.
"אני אוהב אותך," הוא אמר לי והאוטובוס התחיל לנוע.
"גם אני אותך," מישהו התיישב לידי, בחור. "אני חייב לסיים, אני אדבר איתך." ולפני ששמעתי את תגובתו ניתקתי. הבחור ניסה להתקרב אליי ולראות עם מי דיברתי, אך הסתרתי את זה טוב מידי. אני לא צריך שעל היום הראשון שלי ייראו שאני מאוהב בבחור בשם אית'ן, ושאני קורא לו בטלפון "אהבת חיי".
הסתכלתי בפניו של הבחור. שחום, שיער חום בתספורת קוצים, די דומה לאית'ן. כמעט אותו דבר. עיניים ירוקות מקסימות ועמוקות. שפתיים ורדרדות שרק בא לך לנשוך אותם. הוא לבש גופייה לבנה עם הדפס של "ניו-יורק" ומכנס כחול צמוד שהבליט את בליטתו במכנסיו.
"אית'ן," הוא אמר לי והשיט יד.
"מה?" עניתי ל.
"קוראים לי אית'ן ולך?"
הוא יותר מידי דומה לאית'ן, לאהבת חיי.