בעקבות המתחזים – פרק 5

רצתי ורצתי אף פעם לא רצתי ככה מקודם. אני כבר לא יכולתי להרגיש את הרגליים שלי. הראות שלי צרבו והגרון שלי היה כמו נייר זכוכית. למרות כל זה לא הפסקתי לרוץ, הייתי חייבת להינצל!

לפני שעתיים
אני לא מאמינה! איך זה שהתקשרתי לדניאל! דווקא אליו? איזה נחס! איך הוא יכול לעזור לי? ידעתי שיש לי רק הזדמנות אחר להתקשר. הטלפון שלי היה בכיס בשביל לראות מה השעה או לראות את ההודעות שקיבלתי הייתי צריכה להתכופף, בשביל לחייג, זה היה יותר מסובך! בסופו של דבר הצלחתי בזכות שיעורי ריקוד מכיתה א'. אבל לא אוכל לעשות את זה עוד פעם בלי שאופק ישים לב! בכל זאת הוא ישב שתי מטר ממני.
אופק היה מסתורי, הוא לא ממש התחבר לאף אחד מבית הספר. אני יכולה לתאר לעעצמי איך הוא הגיע לכאן. הוא הגיע לבית הספר רק לפני שנתיים. להגיד ת'אמת קצת ריחמתי אליו, אבל הוא מחזיק אותי פה אז גם לא ממש מתתי עליו באותו רגע.
בזמן שאני חושבת לעצמי הרגשתי רטט. 'אני לא מאמינה!! המטומטם שלך לי הודעה! מי שולח הודעות בזמן שכזה?' יש לו מזל גדול שהטלפון שלי על שקט! חשבתי לעצמי. אבל וואו זה מפתיע, מה שדניאל שלח יכול דווקא לעבוד! מה השעה? אוקיי בעוד שעתיים. שיט זה הולך לקחת נצח!
חשבתי לעצמי שבנתיים אני יכולה לחלץ מידע מאופק.
"היי אופק אתה מכיר אותי?" שאלתי בבישנות.
"כן, זואי לא?" ענה. הוא היה מוזר, הוא נראה כאילו הוא מחשב בראש שלו עכשיו משווה ריבועית!
"כן… למה אתה פה?"
"למה אני איפה?"
"למה אתה משתף פעולה איתם?"
"למה זה עניינך?" שאל העוקצניות.
"סתם סקרנית?" שאלתי בפשטות, אבל אופק באמת לא נראה מרוכז בשיחה שלנו. על מה הוא חושב לעזעזל?
"טוב, אבל זה לא יוצא מפה שמעת!"
"תרגיע זה לא נראה כאילו אני הולכת לצאת מפה בזמן הקרוב!" אמרתי בעצב. טוב כי זה די נכון.
"הכרתי אותם בכיתה ז'. הם חיפשו עוד סוחרים, אז הם חיפשו מתבודדים. הם גרמו לי לחשוב שאני חשוב להם, שהם זקוקים לי. ואני מרוב שהייתי טיפשותי זרמתי. עכשיו אני תקוע איתם. ולא מספיק איתם, עכשיו גם איתך!" אמר והסתכל עלי במבט שונא!
"זה לא מרצון" עניתי בכעס.
אחרי כמה דקות של שקט מביך שאלתי:
"אז למה אתה לא פשוט עוזב?"