בעקבות הלב – פרק 1

"את פשוט ילדה מפונקת וחסרת תועלת!"
"זה שאני לא מספיקה תמיד לנקות בגלל הלימודים זה לא מעיד על כך שאני מפונקת."
"אל תעמידי פנים שאת לומדת. כל היום רק במחשב ועם חברות!"
"אתה חושב שנשארו לי עוד חברות…?"
"לא אכפת לי אם יש לך חברות או אין לך! מצידי תשארי כל היום רק בבית ותצאי ממנו רק לבית הספר! חברות רק מפריעות לך ללמוד!"
"באמת? מה עוד מפריע לי ללמוד?!"
"גם זה שאת עובדת כל סוף שבוע! את צריכה לשבת בבית וללמוד יצירות חדשות במקום להרוויח כסף שרק מפריע לך!"

"שוב… שוב זה קורה… איך תמיד כל הריבים שלי ושל אבא שלי מסתכמים בנושא המפגר הזה…"
צנחתי על המיטה בחדרי, מכסה את ראשי בשמיכה ומנסה להחזיק את עצמי מלענות לו. חסר טעם.
"יש לי עבודה להגיש למחר… אוי! וגם יש מבחן ביום חמישי! צריך לקבוע שיעור פרטי… וכמובן לא לשכוח לנגן כמה שעות, או שהמורה תכעס. וגם כדי לא להביך את עצמי שוב בפניו."
אנחה נפלטה ממני. כאב לי הראש מהמחשבה שמחר עוד יום לימודים… "אני פשוט לא בנויה ללמודים. אילו רק יכולתי…"
מחשבתי נקטעה ברגע שאבי התפרץ לחדר והחל לצעוק. הכרחתי את עצמי לסתום את הפה ולתת לכעס שלו לעבור.
אחרי כחמש דקות של צעקות הבנתי שזה לא הולך להסתיים בקרוב, אז לקחתי איתי את האוזניות והטלפון ואמרתי שאני הולכת להתקלח. כאשר נכנסתי לחדר האמבטיה התיישבתי על הרצפה, מטמינה את ראשי בכפות ידי ושוקעת במוזיקה כמה שיכולתי.

באותו הלילה שמעתי את אבא יוצא מהבית. לא ידעתי לאן, אך יכולתי להגיד בוודאות שזאת ההזדמנות שלי. זרקתי לתוך הילקוט קצת בגדים חמים, כסף…
"כדאי לי לקחת טלפון? הוא הרי ידאג כל כך…" צצה בי המחשבה רגע לפני שנעלתי נעליים.
"אין סיכוי." עניתי לעצמי אחרי כמה שניות.
רגע לפני שסגרתי את הדלת קפאתי במקומי. כל כך הרבה מחשבות מבולבלות רצו במוחי. הרגשתי איך הבטחון שצברתי במעשה הזה מתחילה להתפוגג, אך אחרי מספר שניות שפשוט עמדתי במקומי מלאת היסוסים – החלטתי ללכת על זה.

למה. למה רגלי נשאו אותי לשם. דווקא למקום ההוא.
מצאתי את עצמי עומדת מול הבית של המורה שלי לפסנתר. הוא בטח ישן…
לפתע נשמעו רישרושים בחדר המדרגות. ליבי החסיר פעימה, והדבר הראשון שעלה בראשי לעשות זה לקפוץ ולרוץ למקום מחבוא. אחרי שהרעש דעך, הרשיתי לעצמי להציץ מעבר לשיחים הקוצניים.
ואז הרגשתי איך שוב אני קופאת במקום ונשימתי נאתקת.
"לא יכול להיות. זה הוא."