בעקבות היהלום – פרק 2 – נאבדים ביער חלק 3

הנהנתי ואמרתי "הוא מאוד אוהב חידות" התחלתי להסתכל סביב לראות איפה דגים והמקום היחידי שיכלתי לחשוב עליו זה ים, יש לי ! הנחל ! "כנראה בנחל יש דגים וצריך לעבור את הנחל" לקחנו בחשבון שכל הציוד שלנו יתרטב, אז לקחנו עלים והתחלנו ללפף את הבגדים ואת הציוד הרפואי כל אחד לקח נשימה עמוקה והתחלנו לצלול, הנגיעה במים התחילה להרגיע אותי ושחינו לכיוון הקצה השני של הנחל פתאום הבטתי למעלה ואני רואה שאי אפשר לעלות ניסיתי לעצור את כולם, לשנייה עלינו למעלה לקחת נשיפה ארוכה, ונכנסנו לתוך המערה, היה חשוך שם למעלה אבל למרבה המזל פה מאוד מואר למטה, עקבנו אחרי האור, התחלתי להרגיש כאילו האוויר נכנס לתוך המים ואומר לי לצאת, כשכולנו יצאנו מהמים התחלנו להתנשף במהירות, דקות אחדות אחרי קוצר הנשימה הבלתי נפסק, הסתכלנו סביב ופערנו את פינו למראה היפה והמדהים הזה, זה אחד היערות הכי יפים שיכלתי איי פעם בחיים שלי לדמיין, אתה יכול מרוב שקט לשמוע את הציפורים שרות לכיבודך, כל העצים כל כך ירוקים שאתה פשוט יכול להביט בכל מטר פה שעה שלמה בלי להזיז ריס, הייתה פה גם בריזה מהים, לקחנו לעצמנו כמה זמן להנות פשוט מהמזג האוויר המיוחד הזה וישבנו לנו בנחל, אבל עד מהרה העננים התחילו להיות אפרוריים, השמיים התחילו לקדור, והבטן שלי אמרה לי שאנחנו חייבים להזדרז, ארזנו דברים, והתחלנו ללכת בין הערים, וכל הגוף שלי התחיל לקפוא הידיים שלי רעדו בדרך אני ביקשתי מכולם שיתחילו לחפש מקום ללילה, חיפשנו מערה או מקום מחסה, ראיתי שיש חור בתוך עץ ענק, קראתי לכולם ונכנסנו פתחתי את השק"ש שלי והלכתי לישון, בבוקר ספרתי את כולם, למזלי כולם היו פה, אבל ראיתי צלליות לידנו ושמעתי צווחות של מוות, ורקיעות של סוסים ממהרים, הפחד התחל לצוץ ממני המשכתי להסתכל בשביל לראות מזה, הקולות המפחידים שצצו מתוך האנשים שם, יכולתי פשוט לקפוא במקום, במקום זה המשכתי לישון, בבוקר כולם היו עדיין איתי, לפחות הבוקר הזה התחיל בהצלחה, הייתי רעב, לקחתי את גייסון לשדה בשביל לקחת אוכל מזון כל דבר אכיל, אנחנו יצאנו החוצה כל העצים היו על האדמה, דם התנוסס על השטח, היה אפשר לראות שמלחמה כן הייתה פה בלילה, לקחנו חלק מהפירות שהיו ממש בצד, אומנם זה היה קצת אחרי המלחמה אבל לקחנו את כל מה שהיה והתחלנו במסע, הלכנו בקבוצות אני עם ג'וני וגייסון עם מרי.
הרגשתי איך הרוח עצמה סוחפת אותנו דרך מכשולים, אבל לא הייתה לי דרך אחרת שנגיע לג'ניפר, אני כל כך מתגעגע לחיבוקים שלה, לכל העידודים שלה, למגע שפתיים הנעים שלה, אבל אין את זה עכשיו בשביל להחזיר אותה אני צריך לעבור פה, גם אם זה יסכן את החיים שלנו, באמצע ההר היה גשר ענקי וישן, שכל שנייה יכול להתפרק לנו מול העיניים, אני הייתי צריך לדחוף את רובנו וגייסון עזר לי, קודם כל עבר ג'וני שלא כל כך רגיל לדברים כאלו, אחר כך מרי ומיד אחריה גייסון ולבסוף אני באמצע הגשר שמעתי סדקים מתחילים להשבר, כל גופי היה בפחד התחלתי לרוץ ולפתע כשרצתי שמתי לב להרבה, הסתכלתי על החבלים, נפלתי מיד החזקתי בחלקים של הגשר בשביל לפחות לא למות, שמעתי צעקות "לא !" "תחזיק בחבל !" אבל היה מאוחר מידי אני כבר התעלפתי,
"שין ? שין !"
עוד פעם הקטע הזה ?! אני פוקח את העיניים לאט ורואה שזה לא רופא אלה גייסון וכשהסתכלתי על הגוף שלי ראיתי שהרגל שלי חבושה.
"מה קרה לי ?" שאלתי בהפסקים של נשימה לכל מילה
"נפלתה ונשברה לך הרגל אתה צריך לנוח" אמר גייסון
"מזל שבכלל מצאנו אותך לקח לך 3 ימים להתעורר!" אמר ג'וני
שלושה ימים לא הייתי בהכרה ?! אנחנו חייבים להמשיך "תקשיבו תכינו לי קביים לא עוצרים לדקה בזבזנו מספיק זמן"
"בזמן שלא הייתה מצאנו עוד פתק אבל הפעם החידה יותר קשה"
הדרך הוטמנה בדרכינו
ותחפור היא לא התשובה
תצטרכו לגלות מה היא התשובה
ואז תוכלו להמשיך את החידה
"היא נוצצת יותר מהשמש,
רבים אוהבים אותה
והיא לא ניתנת לשבירה"
מה לא ניתנת לשבירה ? זו חידה קשה … אין לי מושג, "יהלום !" צעק גייסון, ברור איך לא ניחשתי, אבל אנחנו למטה למה דווקא, התחלנו לחפש, אולי לא מצאנו את היהלום הדרוש, אבל הבנו שזה לא סתם יהלום שמצאנו, הוא ממש בצבץ מתוך שיח קוצני, התחלנו לקצוץ את השיח עד שהגענו ליהלום, לקחתי אותו בית עדיין היו קצת קוצים, הידיים שלי התחילו קצת לדמם התחלתי ליפול, האבן הזאת פשוט משכה אותי לכיוון הצד של היער, "לאן אתה הולך !" צעקה מרי "לא יודע זה פועל לבד" עניתי והצבעתי בידי השנייה ביהלום, גייסון וג'וני ומרי רצו לכיווני והחזקנו את היהלום, הלכנו לכיוון היער שלשתינו.
"חכו דקה !" אמר ג'וני "אפשר לבנות מכונית בלי מנוע והאבן תיקח אותנו למטמון !" ג'וני שמר על האבן בזמן שאספנו עצים, רוב העצים היו ישנים ומפחידים וכבר היה לילה, וערפל התחיל, חזרתי למקום בו היה ג'וני, הוא רעד והיה עליו שריטות עמוקות, ולידו היו מרי וגייסון מאוד מותשים ומובסים, זה הרגיש כאילו אין תקווה, אבל היהלום היה עדיין בידיים של ג'וני, שאלתי אותם "מה קרה?" ג'וני אמר בגמגום "ה… ה… היו כ.. כ.. כ.. כ.. כאן"
"היו כאן סוכנים של הנץ" אמר גייסון
"הם רצו לקחת את היהלום הזה כנראה זה מושך אותם" אמרה מרי
"אני משארת שזה יחזור נצטרך לעשות תורנים" חזרה בא מרי
"אני וג'וני ראשונים" אמר גייסון
אני ומרי הכנו לנו מיטה קטנה בשביל שנוכל לישון, היה קר מאוד הלילה, התחלתי לשים לב, ככה שאנחנו יותר מתקדמים, המזג אוויר יותר קר, אנחנו צריכים להתקדם יותר בבוקר בשביל שלא נקפא למוות, היה כל כך קר, הייתי יכול לשמוע את הדם שלי מתחיל לקפוא, ככה החלפנו משמרת, באת החילופים ג'וני שלח לי מבט "אני מרגיש שהם קרובים" החזרתי לו מבט "חייבים לקום ולהתקדם במהירות, בעת המשמרת שמענו רעשים, אבל לא פחדנו עמדנו יציבים, הרוח שרקה כאילו מישהו מתקרב, כשהגיע הזריחה הערנו את גייסון וג'וני, התחלנו לבנות שוב את המכונית, וגם חבשנו את הרגל שלי יותר טוב, הכנו מקום בשביל היהלום, והתיישבנו על המכונית, התחלנו לנסוע לכיוון איזה הר ענק בצורת גולגלת, הכנסנו את היהלום לתוך, התיק והתחלנו לעלות על הדלת שנמצאת באמצע ההר, המזג האוויר התחיל להשתנות בשניות מגשם לברד, ומברד לשלג, התחלנו לראות דמויות רצות לכיוונינו, "להתפצל !" צרחתי העיניים שלי הפכו למציאת מטרה הרגשתי שאפילו שהרגל שלי במצב לא הכי טוב הגוף שלי מחזיק את עצמי, סוכן אחד קפץ עליי מצד שמאל של הצוק, היה לו סכין חד, שיכלתי לשמוע אותה קורעת את האוויר הקר, התחלתי להתנשף במהירות וקפצתי לקרקע שמתחת להר, שם פגשתי את שלושתם, מרי גייסון וג'וני הצטרפתי אליהם, שלושתם שלפו סכין בדיוק כמוני, הם היו שמונה ואנחנו היינו ארבעה, שתיים רצו לכיווני אחד זרק לכיווני אולר, שחתך לי את החולצה קצת, וירד לי טיפת דם,
והשני רץ במהירות לכיווני עם שני חרבות חדות לקחתי את שתי הידיים לו ומחצתי לו את הורידים, והידיים שלו פשוט שיחררו את החרבות והתעלף, השני היה יותר קשה הוא בא עם נרתיק עם מלא אולרים קטנים וחדים, כל סכין הרגשתי שעוד שנייה הם יפגעו בי רצתי לכיוונו עם אחד החרבות ותקעתי אותם בבטן שלו,
גייסון לקח את שתי הבחורות, הוא התחיל לצחוק ולומר "הסיכוי שיש לכם קרוב לאפס" הן צחקקו ואמרו "נראה אותך אנחנו שתים" שתיהן באו וקפצו עליו אחת שלחה שתי אולרים, הוא חמק בזה כאילו זה משחק ילדים השנייה רדפה אחריו וניסתה לתקוע בוא חרבות, הן היו נראות מותשות כל כך בקלות, אני פערתי את הפה איזה קישורים יש לו, בתוך שניות שהן לא הסתכלו הוא תקע בשניהן שתי אולרים בגב,
ג'וני פחד כיוון שלא היה לו כל כך מושג, הוא דיי חדש בזה, הוא לקח את הרובה שהיה לנו, והתחיל לרות ולברוח, שתיהם רצו אחריו, ישר רצתי אחריהם, שניהם סגרו עליו ואמרו "סופך הגיע…" תקעתי לאחד סכין בגב, והשני אמר "רן ? רן ! אני יהרוג את כולכם !" זרג סכין בכל כוחו וכמעט פגע בג'וני, אבל גוני ירה כל כך במהירות עד שהוא פגע בסכין שנייה לפני שהוא פגע בוא זה היה נראה כאילו עוד שנייה וזה היה פוגע בוא, האיש ברח למעלה להר, ולא ראינו אותו.
עכשיו מרי, אותה לא ראיתי הסוכנים אבל שהיו אחרונים נראו מבולבלים, גם אנחנו היינו אני ג'וני וגייסון גם לא הבנו איפה היא, הסתתרנו מאחורי שיח מושלג, לפתע אנחנו רואים שיוצא מההר שתי עיניים , ואחרי זה גם סכין, זו מרי ! היא עלתה במהירות להר, ונעלמה שוב, ולפתע אנחנו שומעים שוב קול של צריחה, ואנחנו רואים שסוכן אחד נפל, ופגע בוא סכין, מאיפה היא לעזאזל זרקה אותו? הסוכן השני התחיל לפחד, מרי זרקה אבן לידו, הוא הסתכל הצידה, ובשנייה שלא הסתכל היא הופיעה לידו ואמרה "תיק תק TIME IS UP" ותקעה בוא סכין, והוא נפל על האדמה, כולנו פערנו את הפה שלנו, והלכנו לכיוונה.
"נשאר לנו סוכן אחד" התחלנו לעלות בהר, הוצאתי את וו התפיסה לכולנו, והתחלנו לעלות, כשהגענו לדלת, ראינו שיש חור בצורת יהלום, הוצאתי מתוך הכיס שלי את היהלום, והדלת נפתחה, המקום היה נראה כל כך רע…