בעקבוות הזאב פרק 8:

פרק 8-ההחלטה הקשה:
אורית לא ידעה מה לעשות,אבל מה שהיא כן ידעה שהוא רוצה אותה מתה,היא קמה ועמדה על הסלע ואמרה:
"אנו נעשה תכסיס למרקש נהרוג אותו ביום הנכון,לכן תהיו מוכנים עם צידה ונלך בעלות השחר!"
"הידד!הידד!" אמרו כל האנשים הזאבים.
אורית ירדה מהסלע ונגשה לסינדי ואמרה לה בסוד:
"תתכונני אני ואת יוצאים בערב"
"לאן?" אמרה סינדי.
"להציל את חברותי" אמרה אורית.
"את משוגעת!" אמרה סינדי.
"למה?"
"בגלל שהוא יודע הכול!!!!" אמרה סינדי.
"למה כוונתך?" אמרה אורית.
"יש מרגל ביננו!"
"איך את יודעת?"
"כי אני הבת שלו"
"מה?לא נכון את משקרת!"
"אני מודיעין שלו על השבט פה"
"את באה?" אמרה אורית לבסוף.
"לא, אני לא יכולה" אמרה סינדי.
"למה?"
"כי אני הולכת אליו עכשיו!" אמרה סינדי.
"די אל תאמרי לו שאני באה"
"אני לא יכולה להבטיח,אחרי הכול הוא אבי!"
"את צודקת" אמרה אורית.
בבין הערבים אורית הלכה לה שהיא עוד בן אדם בין העצים,היא הייתה עייפה,היא לא יכלה לעמוד ברם התווכחה עם גופה והמשיכה ללכת,שהגיעה לנהר פאטן אף אחד לא היה,היא הרגישה אפלה באזור היא הוציאה את חרבה שהביא לה המנהיג עוד לפני שיצאה רק ליום(כי רק ביום היא בן אדם).
גופה החל להשתנות לזאב היא הייתה כל כך חשופה,מרקש חיכה להזדמנות שבו אורית תנוח וישר קפץ וזרק רשת של דגים ואורית נכלאה.
מרקש שרק ו-2 זאבים גררו עם הפה שלהם את אורית למחנה.
אורית התעוררה בעלות השחר,גופה כבר היה בן אדם,היא החלה להתיישב ושפתחה עיניה היא ראתה אותה במקום סגור מוצל,ושאף אחד לא נמצא.
מרקש נכנס לאזור ואמר:
"מי המסכן עכשיו?"
אורית ניסתה להתחמק אבל הכלוב היה בול לגודל שלה ולכן היא לא יכלה להתנגד,היא התייאשה והלכה אחורה והתקפלה,היא הייתה כל- כך מיואשת מרוב הכישלון הרב.
"אתה" אמרה אורית.
מרקש זז הצידה ואורית רואה מולה את דבורה וטליה תלויות בין שני עצים ומתחתיהם מדורה.
"תבחרי הן,או היא" אמר מרקש והצביעה על קארה.
"אמא!" צעקה אורית היא רצה כדי לנסות לפתוח אבל לא יכלה,אורית מיללה חזק,ומסביב המחנה נשמעו עוד יללות של זאבים אבל הם לא באו לעזור לאורית,היא לא ידעה מה באמת לבחור חברותיה או אימה……