במלחמה יש מנצח אחד פרק 3

הדלת נפתחה ועמד שם אלאריק עם תיק ולוגו שהיה קשה לי לראות.
״אני הפרעתי למשהו?ללכת?״ שאל אלאריק וחיוך עלה על פניו ״לא בדיוק באתי ללכת״
אמר מגנטו והלך במהירות ״אני בטוח בזה״ מלמל אלאריק אך שמעתי אותו וחייכתי חיוך קטן.
באתי לראות את מצב הפצע ולראות עם יש שיפור״ אמר והביט בי ״אוקי״ ופיניתי לו מקום.
הוא ישב מולי והתחיל להוריד את התחבושת בעדינות מראשי ״איי״ מלמלתי והוא הפסיק ״זה כאב?אני מצטער״ אך החזקתי בידיו בעדינות ״זה בסדר אתה יכול להמשיך״ והוא המשיך,לאחר שהוריד ת התחבושת הוא לקח מהתיק עם הלוגו המוזר משחה מוזרה וצמר גפן .
הוא התחיל לנקות לי את הפצע ולאחר מכן מרח את המשחה שהיה לה ריח מתוק ״מזה המשחה הזאת?״ שאלתי והבטתי בעיניו והוא רק חייך ״זה מעניין אותך לדעת?״ והנהנתי ״זה משחה מצמחי מרפא מיערות הגשם היא עוברת דורות במשפחתי״
״ממה היא עשויה?״ שאלתי והוא רק חייך מתוצאה שסוף סוף מישהו מעוניין לדעת
״צמחי מרפא בעלי ריח מתוק ניראה לי צמח סיילו וצמח הלבנדר״ אמר והמשכנו לדבר על תחום הרפואה.
חייכתי למשמע השמחה שבקולו כאשר דיבר על רפואה ״ למה בכלל אתה רוצה להיות רופא?״ שאלתי לפתע והוא נעצר ואמר ״מכוון שלדעת שהצלתי חיים או אפילו סתם עזרתי נותן לי תחושה של שמחה״ אך קטעתי אותו ונתתי לו נשיקה על הלחי ואמרתי ״תודה שהצלת אותי״ והוא חייך.

-נקודת מבט של מגנטו-
ראיתי שהיא פיספסה נקודה ליד שפתייה הבשרניות שבא לי לנשק כל היום
רגע?לנשק?לא דיימן תהיה בפוקוס אני כאן רק כדי לעמיד פנים שאני ״מגנטו״ ולרגל קצת ולמצוא את היורשת,אבל היא כלכך יפה וסקסית אך תמימה גם כן
אסור לילהתאהב בה פשוט אסור לי……אוף למה אני לא מפסיק לחשוב עלייה ולמה לעזאזל אני מדבר לעצמי אוקי רשמית התחרפנתי.
למזלי צילצול הפלאפון קטע את המלחמה ביני לבין מוחי?!?
״הלו״ אמרתי בקול הנטול רגשות שלי ״מגנטו אהובי אני משועממת״ אמרה ליז אחת השדות שעובדות בשבילי ״ומה את רוצה שאני יעשה ?״ אך לפתע קלטתי ״ אהה שובבה אני בדרך״ אמרתי וניתקתי.
אולי זה יעזור לי לשכוח את זואי עם הפנים היפות שלה והעיניים הירוקות שחודרות לליבי וגורמות לו להחסיר פעימה.
לא לא לא פשוט לא אסור לי לחשוב עלייה במיוחד שהיא אחת מהחשודות אוף למה הכל מסתבך.
לאחר מחשבות טרודות על זואי הגעתי סוף סוף לביתי או יותר נכון ארמון.
הרי מגיע הטוב ביותר לשליט ממלכת האופל .
נכנסתי לחדרי הגדול וליז כבר חיכתה במיטתי עם בגדים מינימליים ״התגעגעתי״
היא אמרה וחייכה חיוך שובב אך מה שקרה אחרי מצונזר

נקודת מבט זואי
לאחר שאלאריק הלך ונשארתי לבד חשבתי לחטט קצת במחשב.
התיישבתי על הכיסא הלבן והפעלתי את המחשב הנייד אך לצערי הייתה סיסמא
״סיסמא מקוללת״ חשבתי ולפתע צץ לי רעיון,פתחתי מגירות וחיפשתי חפצים או משהו שירמוז על הסיסמא ולמזלי מצאתי ערמה של כל מיני מילים יפנים ולבסוף חשבתי על מילה משמעותית וניסיתי לנסות את מזלי כתבתי ״אהבה ושלום״ ביפנית אך לצערי לא נפתח,לאחר מאה נסיונות של כל מיני מילים שונות כתבתי באנגלית את הסיסמא המתוחכמת של המאה ״זואי״ ולמזלי המחשב נפתח ״סיסמא מתוחכמת״
והתחלתי לגלוש ולחפש בתיקיות עד שמצאתי תייקיה ״אני והאהובי״ .
הקלקתי על התייקיה פעמיים עד שעלה וראיתי אותי וילד נוסף נאה מראה מתנשקים ומתחבקים וכל הפוצי מוצי למינהם.
הסקתי שהוא חבר שלי אבל בפנים הרגשתי אכזבה הרגשתי שרציתי שאותו חבר היה מגנטו?!?!
לא לא לא פשוט לא אסור לי להתאהב בו הוא מורה!.
אחרי מחשבות טרודות עלי ועל מגנטו נכנסתי למיטתי והתכסתי בפוך המחמם
ושקעתי בשינה עמוקה.

-נקודת מבט כללית-
יום למחורת התעוררה זואי וקמה לעשות את אירגוני הבוקר הרגילים לנערה רגילה.
לאחר מכן לבשה את התלבושת ושמה פפיון חמוד בצבע שחור ומעט עיפרון שחור.
היא ענדה בכל אוזן ארבע חישוקים שחורים והלכה לאולם כי הודיעו על פגישה.
שנכנסה לאולם זכתה במלא מבטים מופלאים במיוחד מאותו לד שהיה בתמונה.
הוא ניגש אלייה וחבק אותה ״זואי את לא יודעת כמה דאגתי לך וכמה אני שמח שאת ערה״ ניסיתי להיזכר בשמו ולבסוף יצא לי ״אני מכירה אותך?״ אך הוא הביט בי בהלם ואמר ״לא משנה״ והלך אך נשבעתי שראיתי דמעה מבצבצת מעיניו.
היא התיישב בשורה הראשונה לצד אנגל ולצד סיליבר שמגוננים יותר מידי
לבסוף נכנס פרופסור אקס לאולם והודיע ״אני רוצה להכיר לכם שני תלמידים חדשים אחת שיר ״ שיר הייתה ילדה בסביבות גיל ה-14 היה לה שיער שחור ועיניים שוקולדיות
היא הייתה יפה לגילה ובטח בשיכבה שלה יתלהבו ממנה ״וילד חדש בשם אן״
טומי היה ילד חתיך ברמות,היו לו עיניים מלוכסנות ושיער חום כהה ועיניו נראו כמו עיניי חתול ירוקות עם טיפות של צהוב וחום וניראה כי הוא ממוצא אסייאתי.
״מי שיראה לחדשים את הפניימיה זה זואי ומגנטו,זואי את תעזרי לאן ומגנטו לשיר״
-נקודת מבט של אן-
הנהג האישי של משפחתי הסיע אותי לפניימיה החדשה שבה היה
בטח אחרים יגידו״ תגיד תודה שאתה בפניימיה יוקרתית ויש אנשים שאין להם כסף אפילו ללמוד בבית ספר הזולים״ אני פשוט לא מבין הדבר היחיד שעולה לי בראש זה איך לעוף מפה כמו כל הפנימיות האחרות שבהם הייתי.
כל פעם היו מעיפים אותי כי כוח מעצבן החליט להתפרץ בזמן הלא נכון או במקום הלא נכון ..וטוב בוא נודה…גם באנשים הלא נכונים פגעתי
איך נסביר את זה נכון יש לי כוח ציווי ואני יכול לגרום לכל אחד לעשות מה שאני רוצה ואולי בטעות אמרתי למנהל לצעוק בפני מועצת המנהלים כמה דברים -מצונזרים- עלהם וגם להתנהג כמו תרנגולת ועוד כמה דברים שעדיף שאני ישתוק אחרת הסתבך יותר…
לאחר מספר דקות הגענו לפניימיה לפי השלט רגע אחד זה פניימיה רק לבנים?
לפחות שיתקעו אותי בפניימיה שכולם חסרי חיים אבל בלי בנות? אני עומד למות ולא סתם משעממום.
נכנסתי לבניין וכבר עמד בפתח המנהל המקום ושקית בידו.
״שלום אתה משהו אקס?״ שאלתי ״כן וזה פרופסור אקס והנה הבגדים שלך״ אמר וגיש לי את המדי בית ספר והלך יותר נכון התגלגל מצחיק קלטתם מה עשיתי כי יש לו כיסא גלגלים.
(לא יודעת מה עבר עלי ברגע זה)
ניגשתי לשירותים והחלפתי למדים,לאחר מכן יצאתי לבחוץ וחיכה לי מישהו מוכר וילדה יפה אך קטנה ממני בהרבה ..רגע ילדה?
לאחר מכן הוא הוביל אותנו לבמה גדולה ללא דיבור או לה שצייץ מפיו
הפרופסור הציג אותנו מול כולם ולאחר מכן ביקש מילדה וילד להכיר לנו תמקום
רגע שוב ילדה?
הוא ביקש מהם לעמוד וליבי פעם במהרה
היא הנערה הכי יפה שראיתי מימי.
עד שלפתע ילד אחד בעל שיער שחור ועיניים אדומות התפרץ ואמר ״אני יציג לו את המקום במקום״