בלי משחקים- פרק 17

פרק 17- לילה טוב?

יצאתי מהחדר של אמילי. אני חושבת שהיא וטום צריכים קצת זמן ביחד. אבל מה שעניין אותי יותר מהכל זה מה היא עשתה כל כך הרבה זמן עם מאט?
אני וטום רצנו במשך שעות בכל העיר כדי לחפש אותם! ריחמתי על טום. הוא כל כך דאג לה ולמאט, לא ידע מה לעשות עם עצמו. אחרי שהבין שמאט ואמילי לא נמצאים באוטובוס הוא מיד גרר אותי לחיפושים.

הלכתי במסדרון, מסתכלת על כרטיס המפתח לחדר שבו שובצתי. בכל חדר היו אמורים להיות עד ארבעה תלמידים או תלמידות. קיוויתי שלא אהיה עם בנות לא רצויות, כמו מייגן. שנאתי אותה כל כך עוד מהחטיבה, שגם שם נהגה להימרח על בנים ולפגוע בבנות בכך שתקח להם את החבר.
אני לא אשכח לה את זה לעולם, איך שבתיכון לפני שנתיים גרמה לי לאבד את הבן אדם שאהבתי כל כך. זה היה ג׳יימס שהיה חבר שלי שנה שלמה, עד שיום אחד מייגן החליטה שאני הקורבן הבא שלה. ואני, בטיפשותי הייתי עיוורת. נתתי לזה לקרות בלי לשים לב.
אני לא אתן לזה לקרות שוב. לא הפעם. לא אתן לה להיות עם מאט, בדיוק כמו שלי לא נתנה להיות עם ג׳יימס.
אמילי היא לא תהיה הקורבן, אלה מייגן עצמה.

שמעתי צעדים כבדים מאחורי. הסתובבתי וראיתי את מאט בקצה המסדרון. מה הוא עושה כאן? עצרתי והסתכלתי עליו מתקרב אליי. הוא היה רטוב כולו, ויכולתי לראות את השטיח מתרטב בכל צעד שלו.

״מאט?״ הייתי המומה.
״זואי,״ הוא אמר בכל צרוד ועייף. ״איפה החדר של אמילי?״ הוא שאל.
הייתי צריכה להגיד לו? הרי לא ידעתי מה קרה שם עם אמילי. לא רציתי שתכעס עליי.
מאט בחן אותי בזמן ההתלבטות שלי.
״זואי. בבקשה. אני חייב אותה.״ הוא אמר מתחנן. לא יכולתי. ריחמתי עליו.
עצמתי את העיניים ונשמתי עמוק.
״חדר מספר 385.״ אמרתי בישירות, נזכרת לפתע שגם טום שם איתה. אוי לא. מה עשיתי?
פתחתי במהירות את העיניים אבל הוא כבר היה בקצה השני של המסדרון, מול החדר של אמילי.
ראיתי את הדלת נפתחת לפניו.

״מאט?!״ זאת הייתה אמילי. בלי לראות את הפנים שלה ידעתי שהייתה בהלם.
המשכתי ללכת לבמסדרון. עדיף שאשאיר אותם לבד.

נקודת המבט של אמילי

הוא עמד מול דלת החדר שלי, בלי לומר כלום. העיניים שלי שוטטתו על חולצת הטישרט הקצרה שלו, שהייתה דבוקה לגופו, ועל הג׳ינס שלפני כמה שעות היה בהיר, אך עכשיו כהה. השיער שלו היה רטוב ומבולגן. למען האמת, לא יכולתי להכחיש שזה לא מוצא חן בעיניי.

״מאט? מה קרה לך?״ ניסיתי להתעלם מהמראה.
צפיתי בו לוקח נשימה עמוקה. ״את ברחת עם המעיל שלי, השארת אותי בלי כסף למונית אחרי שהוצאתי את הכל על הארוחה שלנו והשארת אותי בלי ברירה אלה ללכת את כל הדרך ברגל בגשם. עכשיו, אין לי מפתח לחדר שלי, אז אני גם לא יודע איפה אני ישן.״ הוא אמר אך בלי שום רמז בקולו לכעס, איום או עצבנות.
״מאט,״ אמרתי בצער. ״אני כל כך מצטערת!״
״אמילי, זה בסדר.״ הוא אמר ברוגע, ושתקתי.
״אני רק צריך טובה.״
״ברור! כל מה שתבקש!״ אמרתי לו. הרגשתי כל כך אשמה על מה שעשיתי לו, שלא עניין אותי מה יבקש, העיקר שאפצה אותו.
״אני יכול לישון פה היום?״
אוי לא. הסתכלתי עליו בלי שום הבעה, מחכה לשמוע אותו צוחק ומודיע על הבדיחה. אבל שום דבר לא קרה.
״אמילי, זה רק לישון. לא יותר מזה״ הוא גיחח.
״בסדר, בסדר.״ גלגלתי את העיניים למשמע הצחוק שלו. ״אבל אני צריכה עוד זמן. כדאי שתקח את המזוודה שלך מהקומה למטה ותחזור לכאן בעוד כמה דקות. אוקיי?״ שאלתי אותו, מקווה לתשובה חיובית. הייתי צריכה זמן בשביל לסלק מכאן את טום.
״אין בעיה. רבע שעה אני אצלך.״ הוא הסכים. רבע שעה? זה הכל? אני חייבת למהר.
חייכתי אליו כשניסיתי לחשוב על איך להוציא מכאן את טום כמה שיותר מהר.
״ברור.״ אמרתי לו בחיוך לחוץ וסגרתי את הדלת אחרי שהלך.

דלת נפתחה מאחורי, הסתובבתי וראיתי את טום כבר לבוש, עם שיער רטוב מהמקלחת.
״היה כאן מישהו?״ הוא שאל מסוקרן כשראה אותי עומדת ליד הדלת.
״סתם מישהו מהשירות חדרים.״ תירצתי במהרה.
״אה, אוקיי. בכל מקרה, חשבתי שנלך אולי לאכול משהו במסעדה?״ הוא הציע בנחמדות. היה לי עצוב שהייתי חייבת לסרב לו.
״אני מצטערת טום, אבל אני עייפה כל כך מהיום הזה. אני חושבת שאני פשוט אלך לישון מיד אחרי שאתקלח.״ אמרתי וניסיתי להישמע אמינה.
הוא הסתכל עליי לכמה שניות ואז החליט לדבר. ״צודקת, מצטער. לא הייתי צריך להציע את זה. באמת עבר עלייך יום ארוך.״ הוא אמר בחרטה.
הרגשתי לא נעים שהוא זה שמרגיש אשם. הוא לא היה צריך להתנצל על כלום, אלה אני.
שתקתי.
״טוב, עכשיו אני זאת שצריכה להתקלח.״ צחקתי, מנסה לרמוז לו לצאת. ״אתה זוכר איזה חדר אתה?״ שאלתי אותו.
״כן, 372 אם תצטרכי משהו אני ביחד עם ג׳ורדן בחדר.״ הוא אמר והתקדם לעברי, נישק אותי ופתח את הדלת מאוחריי.
״לילה טוב.״ הוא אמר.
״לילה טוב״ החזרתי לו ושמעתי את הדלת נסגרת מאחורי.

אחרי שיצאתי מהמקלחת והתלבשתי, שמעתי דפיקה בדלת.

״אה, הי.״ אמרתי למאט שעמד בדלת.
״הי״ הוא אמר בחזרה. ״הייתי בחדר של ג׳ורדן וטום, התקלחתי כבר שם.״ הוא אמר לי.
״כן, אני רואה.״ אמרתי לו והסתכלתי על הבגדים החדשים שלו, טי שירט לבנה ומכנס פשוט.
״הם הציעו לי לישון שם, אבל אמרתי להם שכבר קיבלתי הצעה טובה יותר.״ הוא אמר וצחק, ואני נתתי לו חיוך לחוץ. ״אחרי הכל, למה שאני אסרב לישון בסוויטה בזמן שכולם ישנים בחדרים קטנים?״ הוא צחק.
״כן…״ ניסיתי לצחוק גם אני, אבל ללא הצלחה.

לא פחות מחצי שעה אחר כך היינו שנינו במיטה. אני הייתי עם גב אליו, והוא מאחורי. ניסיתי לישון, הייתי עייפה, אבל מחשבות הציפו אותי. לא יכולתי לקבל את העבודה ששיקרתי לטום כל כך הרבה. עצמתי את העיניים.

״אמילי?״ שמעתי את מאט לוחש מאחוריי.
״כן?״ שאלתי, חצי רדומה.
״לילה טוב.״