בלתי נשכחים – פרק 3

עוז הביט בשכבת יא׳ שישבו בשולחן , לבושים בלבן לכבוד השבת.
הוא התלבט אם הדבר הנכון זה לשבת לידם , או שזה יותר מדי מציק,הוא התקרב וטפח על כתפיהם של הבנים.
״חבר׳ה״הוא אמר כשהוא עומד ומביט בהם ״אתם נראים פצצות , שיהיה לנו שבת שלום,נפגש לפעולת שבת אחרי הארוחה״הוא אמר , הוא העביר מבט ברוני שישבה משחקת באוכל , והתלבט אם לגשת אליה .
״רוני?״הוא פנה אליה , רוני הרימה את ראשה במהירות אליו בגבות שואלות ״שנצא לסיבוב?״.
רוני קמה במבוכה אך בהתרגשות רבה , היא יכלה להשבע שהיא מרגישה שגם עוז מרגיש אליה משהו , היא עברה את שורת חברותיה לשכבה שהביטו בה במבטים קנאיים וחייכה לעצמה.
עוז ורוני צעדו ברחבי הפנימיה ,
״הכל טוב איתך?״הוא שאל
״כן …״רוני אמרה מעבירה חתיכת שיער למאחורי אוזנה.
״אז תאכלי״הוא חייך אליה.
״בסדר…״היא חייכה חזרה.
״את ממש חשובה לי״הוא אמר ורוני הרגישה איך פעימות ליבה מועצמות ,
״אתם ממש חשובים לי , אני רוצה שתשמרו על עצמכם״ הוסיף שהרגיש שהמשפט שלו קצת מטריד.
רוני הרגישה צביטה בלב אך שכנעה את עצמה שהוא חיפש להתחמק מההצהרה שלו.
ליה נכנסה לחדר האוכל כשהיא מתיישבת ליד חבורת הבנים שקראו לה .
״את פצצה היום״ אמר עמרי מחייך אליה.
״תודה , גם אתה נראה לא רע״ אמרה ליה טופחת על כתפו.
היא חיפשה בעיניה את רוני , ואחר כך את עוז וגילתה ששניהם לא נמצאים , היא הסיקה מכך ששניהם יחד .
עוז נכנס לחדר האוכל כשהוא רואה את ליה יושבת ומצחקקת בין חבורת הנערים , הוא הביט בה לבושה בשמלה לבנה קצרה ונעלי טבע , הוא עוד לא החליט מה הוא מרגיש כלפי הבחורה הזו , אבל הרגיז אותו שהיא תמיד צעד אחד לפניו.
הוא התיישב ליד רוני , והביט בליה שהביטה בשניהם במבט שואל .
״אנחנו עושים ערב גיטרות לא ?״ אמרה ליה לעוז שישבו ביחד לקראת הפעולה .
״לא , אנחנו עושים חפש את המטמון ״ אמר עוז מוריד את עיניו לקלסר.
״אבל חפש את המטמון זה כבד לערב שישי״ליה הזדקפה .
״שטויות״עוז ביטל את דבריה בקושי מביט בה.
״אתה מוכן להסתכל אלי שאתה מדבר ? ואל תאמר שאני מדברת שטויות״ היא התחממה בקולה.
״ליה תרגעי בבקשה״ הוא אמר מרגיש איך ההנאה מתפשטת בגופו.
״אל תדבר אלי כאילו אני אחת מהחניכות שנופלות לרגלייך ״ היא אמרה קמה ממקומה.
״את מקנאה?״הוא שאל בחצי חיוך .
״לא , אני לעומתך לא משיגה אהדה ע״י מראה חיצוני ובטח ש…״
״אה ועם השמלה הקצרה הזו את לא חותרת לגרום לבנים להסתכל עליך?״הוא הביט ברגליה הארוכות והשזופות .
״ובטח שלא מפלרטטת עם חניכים״ היא הוסיפה בעוקצנות מתעלמת מדבריו , מסתובבת וצועדת אל כיתת התלמידים.
עוז הביט בה מבולבל , הוא מפלרטט ? בחיים לא התחיל עם בחורה , ובטח שלא עם נערות בנות 17 , תמיד כולן נפלו שדודות לרגליו על מה היא מדברת ?.
ליה הוציאה 4 גיטרות מחדר המוסיקה והתיישבה על הדשא שהיא מתחילה לפרוט על גיטרה את מנגינת הטיטניק ,
״ואוו״ פלטה רוני כשהיא מתיישבת לידה ואחריה עוד חניכים .
הם כולם הביטו בפליאה בליה , היא הרגישה שהיא נהנת מכך שהחניכים שאותם תמיד מנסה להרשים סוף סוף מתרשמים ממנה.
עד שבא עוז ושלף גיטרה כשהוא מנגן את מנגינת הטיטניק בצורה חדה וטובה יותר מה שגרם לראשים להסתובב אליו , הוא בקושי הביט בליה מה שגרם לה להתעצבן יותר , היא שנאה שאנשים לא מביטים לתוך עינייה .
עוז התיישב ליד רוני כשהוא מעביר את אצבעותיו על המיתרים בצורה מיומנת , היה בו את הרצון הילדותי לעשות דווקא , אך הוא אחר כך קם עם הגיטרה והתיישב ליד הבנים מביט לשניה בליה שהביטה בו במבט זועם.
״מישהו מכיר את הסוף של הטיטניק?״ אמרה ליה כשהמנגינה נעצרה .
״כן הטמבל בסוף מטביע את עצמו בשבילה״ אמר עמרי והצחקוקים החלו להשמע.
״ספקולציה יפה״ חייכה ליה מביטה בעמרי באותו חיבבה מאוד במבט חמים.
״הטיטניק מדבר על מסירות , ואני לא מדברת דווקא על מסירות שמתקשרת לרומנטיקה״ היא העבירה את עיניה באופן בלתי נשלט לעוז שהביט בה בסקרנות.
״אני מדברת על מסירות למען האדם שאתה אוהב , שלמענו אתה תהיה מוכן להטביע את עצמך.״ אמרה ליה .
״מישהו פה רוצה לספר סיפור על מסירות?״ היא הוסיפה.
כולם הביטו אחד בשני בשתיקה,
״אני אספר את הסיפור שלי״ היא הוסיפה ,
עוז הביט בה בסקרנות מצפה לשמוע סוף סוף את הסיפור של הבחורה הזו,שגורמת לו להתעצבן ולקנא אך באותה מידה להסתקרן בצורה מיוחדת.
״כשהייתי קטנה,גילו לי גידול במעי הגס,אחותי הגדולה היתה אז בת 21 , בדיוק סיימה את הצבא , היתה אמורה לצאת לחיים הגדולים.
היא החליטה להשאר איתי כל יום וכל היום בבית החולים , במקום לצאת לטיול גדול שאחרי הצבא.
ההורים שלי לא היו במצב של לטפל בי , שניהם אילמים וחירשים״ ליה כחכחה מעט בגרונה מרגישה את הקושי להמשיך.
״הייתי ילדה בת 12 שציפתה להיכנס לחטיבה ולהתחיל חיים חדשים . במקום זה גדלתי שנה בבית חולים , החברים שרכשתי היו ילדים חולים כמוני , ואחותי , במשך שנה שלמה ישבה וטיפלה בי , שלא לדבר על כל מה שספגה מהמוגבלות של הורי במשך ילדותה.״ ליה נעצרה מעט כשהיא מרגישה חנק בגרון.
״כשסוף סוף יצאנו מבית החולים , ואחותי יכלה לצאת לטיול , היא החליטה לעשות צניחה בחו״ל .
היא עשתה קורס וקיבלה רשיון , היא הקדישה את הצניחה הראשונה לי״
כולם הביטו בליה וגם עוז , כולם ידעו שכמוהם הסיפור שלה לא הולך להיגמר בטוב.
״היא קראה לצניחה ״צניחליה״ , ובאותה צניחה עברה תאונת צנחה והתרסקה״
ליה הרימה את שמלתה כשמתחת לשמלה שורט ג׳ינס , היא חשפה את בטנה הרזה ועל בטנה צלקת לאורכה.
״זה סיפור המסירות שלי״ אמרה ליה כשהיא מניחה בחזרה את שמלתה על גופה.
עוז הביט בה , הרגיש את הצורך לחבק אותה ולעודד אותה .
אך הוא נכנע לאגו והמשיך לנגן את מנגינת הטיטניק , שליה מביטה בו במבט מבולבל.