בלתי נשכחים-פרק 23

עוז חיפש את ליה ברחבי הפנימיה,כל שניה הבזקים מהנשיקה שכמעט קרתה עם רוני עלו בראשו.
הוא חש מוטרד,הרגיש מעט בגידה בליה.
ליה ישבה בחדרה שהבדיקה בידיה הרועדות,היא לא ידעה מה לעשות,אם לעשות אותה לבדה או להודיע לעוז.
אך האגו סירב לוותר,הוא כל שניה הזכיר לה את המראה של עוז עם רוני כל כך קרובים.
היא הרגישה בודדה,חסרת אונים,הביטה במראה ופניה החיוורות והנפולות השתקפו למולה.
הדמעות החלו לזרום על פניה,והיא שנאה להיות כל כך רגישה.
המגע הנעים של עוז היה חסר לה,כל פעם שעוז חיבק אותה בפנים הקשוחות שלו ללא מילים מיותרות ליבה כמעט יצא ממקומו.
היא לא יודעת מה תעשה אם תאבד אותו בשביל ילדה בת 17.
היא החליטה לעשות את הבדיקה לבדה,היא סיימה עם השתן וחיכתה לפס שיסמן את גורלה.
התשובה היתה חיובית,בידיים רועדות היא הביטה משפשפת את עיניה כלא מאמינה,היא הניחה את כפות ידיה על פניה,
״אני לא מאמינה…לא מאמינה״מלמלה לעצמה.
הדמעות התגברו על פניה,והיא הרגישה חסרת נשימה.
תקתוקים נשמעו בדלת,ליה ניסתה להשתיק את הנשימות הכבדות שלה וצעדה על קצות אצבעותיה אל העינית,מציצה לתוכה ודמותו של עוז מופיעה.
ליה הסתובבה שגבה דבוק אל הדלת,והיא זחלה לרצפה בשקט מסרבת לפתוח לו,שהדמעות והבכי מתגברים.
עוז עמד מחוץ לדלת דופק ודופק שוב,הוא הסיק שבטח ליה נרדמה.
הוא כל כך התגעגע אליה כי לא ראה אותה יום שלב.ובתוך הגעגועים רגשות מעורבים של אשמה.
הוא צעד בכבדות לחדרו,נכנס להתקלח שהמים הרותחים זורמים על גופו עד שכל עורו האדים.
הוא עטף את מותניו במגבת ופתח את הפלאפון,כשהודעה על הצג-
״רוצה לספר לך הכל…שניפגש?״רוני שלחה.
הוא נאנח זורק את הפלאפון על המיטה,מתלבט מה לעשות.
השם הזה גרם לו לחוש התרגשות וזה הטריד אותו במיוחד,הוא ידע שאם יפגוש אותה זה יגמר בנשיקה ואפילו יותר.
״עייף מת,דחוף?״שלח חזרה מתחנן שלא תמשיך לפתות אותו.
״ממש״היא החזירה והוא נאנח מקלל אותה על מה שגורמת לו להרגיש.
״אז נפגש מחר,לפני הארוחת בוקר.״רשם לבסוף.
״:(״רוני החזירה,אך עוז החליט שאם לא יכבה את הפלאפון באותו הרגע הוא בסוף יכנע לה.
ליה קמה לבוקר של הקאות,דבר שאישר את הבדיקה של הלילה.
הדבר הראשון שרצה לעשות זה להתקשר לאמא,אך הקבר של אימה הופיע לה מול העיניים,ואז שוב דמותו של עוז שנכנס איתה לחדר בבית החולים בפעם האחרונה שראתה אותה.
היא לבשה שמלה צמודה,כשהדמעות שוב זורמות על פניה,חושבת שצריכה לנצל את ההזדמנות האחרונה ללבוש צמוד.
העיניים שלה האדימו בצורה נוראית,והיא החלה לפדר אותם,ולאפר אותם בפס איילנר.
הם שוב איימו למרוח את האיילנר,אך היא התעקשה להישאר חזקה,נשמה עמוק בהרמת ראש ויצאה מחדרה.
עוז עמד ליד הספספל של חדר האוכל,ידיו שיחקו במפתח חדרו.
הוא הרגיש קצת מיוזע בידיו,דבר שלא קורה לו בדרך כלל.
״עוזי״רוני התקרבה אליו לבושה בשורט קצר וגופה ירוקה גדולה שמכסה את השורט מעט.
״רוני״הוא השיב.
היא חיבקה אותו חיבוק צמוד,דבר שעורר את יצריו של עוז.
״מה איתך״הוא שאל.
״אני לא יודעת מאיפה להתחיל״חיוכה של רוני נמחק.
״מאיפה שאת מרגישה לנכון״עוז אמר בפנים רציניות.
״אז הגעתי למשפחה המאמצת,הכי מאושרת בעולם שהפעם הראשונה שלי היתה איתך. ואז הכרתי שם את האהבה הכי גדולה שלי,מישהו שאהב אותי בחזרה כמו שאיחלת לי״רוני אמרה,ועוז שתק מבחין בחולמניות שעל פניה.
״הוא היה אחד מהילדים במשפחה,בן 25. התאהבנו בצורה מדהימה,היינו ישנים ביחד בלילה כשההורים לא ידעו,ואז קמים מוקדם שכולם ישנים וחוזרים כל אחד למיטה שלו. היינו מטיילים,הוא היה לוקח אותי ומחזיר אותי מבית ספר,היינו החברים הכי טובים״רוני אמרה וחיוך ענק נפרש על פניה,מסגיר את ראשה מלא הזכרונות.
״ואז,הוא נתן לי לנסות סיגריה ירוקה.קצת חשיש פה קצת שם,התחלנו לעשן יחד,המון מסיבות טבע,לילות בים.ואז יום אחד המשטרה תפסה אותו בנהיגה״רוני אמרה וידיה רעדו.
״המשפחה שלו גילתה עלינו גילתה על הסמים,והאשימה אותי בהכל.
הם אמרו שהם סמכו עלי ואני הרסתי להם את הבית,הוא אמר לי שהוא מטורף עלי והוא לא יוכל להמשיך בלעדי,אז הוא טס להודו״היא אמרה.
״ואותי הם גירשו מהבית,אז החלטתי לחזור לפה.לבית האמיתי שלי״.
עוז הביט בה מהופנט והמום,
״ואוו״הוא אמר״וכל זה קרה בשנה?״
רוני החלה לצחקק״בכל מקרה הוא היחיד שגרם לי לשכוח ממך,עוז״.
עוז בלע רוק מוריד את עיניו,
״רוני,זה לא האהבה שאיחלתי לך עם כל הכבוד.את צריכה מישהו שיקח אותך למקומות טובים״עוז אמר.
רוני גלגלה את עיניה ״אתה סאחי מדי בשבילי״.
״מצוין,ככה לא תיהי מאוהבת בי שוב״עוז קרץ לה בחצי חיוך כובש.
״גם ככה אני אתאהב בך״רוני אמרה ורכנה אל עוז שראשה טחוב בצווארו.
עוז ליטף את שיערה בוהה באוויר.
ליה צעדה אל חדר האוכל כשראשה מוצף במחשבות,לפתע עוז ורוני הופיעו מולה.
היא בלעה רוק,והבחינה גם בבליטה שעברה בצווארו של עוז.
הם הישירו מבטים,אבל מבטו גרם לעיניה לשרוף.
היא עברה אותו ואת רוני במהירות נכנסת לחדר האוכל ולוקחת מגש.
עוז התנתק מרוני,מזכיר לה שהוא כבר לא פה 100 אחוז בשבילה,הוא צעד במהירות אל חדר האוכל כשליבו מכווץ מן המבט העצוב של ליה.
הוא הבחין בה בוהה באוויר אוחזת במגש אוכל ריק.
הוא נעמד לידה מעמיס עליו מעדן ולחם וגבינה,
״את חייבת לאכול״הוא אמר.
ליה גיחכה,עוזבת את המגש בידיו של עוז ומפנה לו את גבה.
עוז צעד אחריה עם המגש מתיישב לידה,יודע שהיא כועסת עליו.
״את כועסת?״עוז לחש לאוזניה של ליה,מעט מובך מהמדריכים שישבו לידם בשולחן.
״די״היא לחשה עוצמת את עיניה.
עוז רכן לצווארה,שנשימות חמות שלו מצמררות אותה וגורמות לה להתכווץ.
״תאכלי״הוא אמר לה.
״לא רוצה״ליה אמרה,הפנים העדינות והחייכניות שלה,פעם ראשונה היו כבויות.
״רק מעדן״הוא אמר מתעקש להביט בעיניה שברחו ממנו.
ליה החלה לאכול כפית אחר כפית של מעדן,
״את יודעת שאת כועסת על שטויות נכון?״עוז מלמל תוך כדי שהוא לועס פיסת לחם.
״אני לא כועסת״אמרה ליה״אין בי עוד כוחות״.
״אל תיהי דרמטית״עוז אמר מלטף את גבה,
ליה זזה אחורה מרגישה איך הקיא עולה במורד גרונה,היא קמה מהכיסא בריצה מחדר האוכל.
עוז הביט בה המום,מתעלם מכל מבטי המדריכים והחל לרוץ אחריה.
ליה לא יכלה להתאפק יותר והחלה להקיא בפינה שליד חדר האוכל.
״מה הקטע שלך?תמיד שאנחנו רבים כל הפנימיה חייבת לדעת?״עוז אמר ואז הבחין בה מקיאה.
״אני די בטוחה שאני בהריון עוז,אז תשתדל לא להזדיין בינתיים עם חניכות עד שנהיה בטוחים״צרחה ליה והמשיכה להקיא,מרגישה את הזעם שבה.
עוז הרגיש חולשה בכל גופו,מביט בליה במבט המום.