בלתי נשכחים-פרק 23

עוז העביר ידיים על שיערו,מביט בליה שממשיכה להקיא בחדרה ותוך כדי בוכה.
הוא לא האמין שזה קורה לו,הוא ילד,בסך הכל בן 24.
הם החליטו לסוע לים לדבר על הכל ולהרגע מהבלאגן שבפנימיה,למרבה האבסורד הם עברו ליד רוני שישבה בכניסה לפנימיה משוחחת בפלאפון.
עוז הביט בפניה היפות,ואז חזר לבהות באוויר,ליה הביטה בו מביט בה וליבה התפוצץ.
הם ישבו בשתיקה על אחד הסלעים שמפריד בין המים לחול.
שתקו בערך כחצי שעה,רחוקים מרחק של סנטימטר אחד מהשני אך מרחק של אלפי קילומטרים במחשבות.
״אתה מרגיש אליה משהו?״ליה שאלה בלי להביט בעוז.
עוז העביר בה מבט,הוא רצה ללטף את בטנה ולחבק אותה חיבוק חמים.
אבל אז נזכר ברוני,וברגשות שהיא עוררה בו בחזרתה,וזה הרגיש לו עקום להיות עם ליה כשיש לו אפילו מחשבה קטנה על מישהי אחרת.
ליה הנהנה לסירוב ״זה לא פייר עוז״.
״תאמר לי את האמת בבקשה״
עוז הנהנן,מנסה להבין אם הוא באמת מרגיש לרוני משהו.
״אני לא יודע ליה״עוז אמר בכנות.
ליה נאנחה,היא הרגישה איך הדמעות הבוגדניות שמלוות אותה כבר יומיים,שבות ללטף את לחיה.
״זה ברור לך שזה נגמר?״היא שאלה אותו מביטה סוף סוף לעיניו.
עוז הנהן למרות שרצה לצעוק ״אל תעזבי אותי״.
״אני מקווה שהעובר יפול מעצמו,כי אני לא ארצה לעשות הפלה״ליה אמרה כשהיא קמה ומתרחקת ממנו.
עוז רדף אחריה בצעדים מהירים
״אני אחזיר אותך״אמר.
הם נכנסו למכונית שאווירה מתוחה במיוחד שוררת בניהם,ויצאו ממנה בשתיקה שצעקה כאב.
עוז צעד לחדרו,אך לפתע הבחין ברוני שבכתה ליד חדרו.
״הוא…הוא התקשר אלי מהודו עוז״היא מלמלה בין זעקות הבכי.
״הוא אמר שהוא מתגעגע״המשיכה.
״אני שונאת אותו!!!״.
עוז אחז בראשה של רוני מחזיק אותו חזק ומצמיד אותו לחזהו.
רוני הרגישה איך עוז גורם לה לשכוח ממנו סוף סוף,היא באמת אהבה אותו אהבת חסרת סיכוי.
היא הביטה בלסתו הנעולה של עוז,ועיניו שבה באוויר כאילו אלפי מחשבות עוברות בליבו. כאילו הוא כמעט עומד לבכות,והיא כל כך רצתה לנשק אותו ולהרגיש את גופו החסון שהרגישה לפני שנה.
הזיפים שעל פניו הפכו לזקן קצרצר,והסתפורת הקצוצה ארכה לבלורית.
רק העיניים הטובות שמסרבות להראות כמה הם טובות נשארו אותן עיניים.
אבל היא הורידה את מבטה,יודעת שהיא חסרת סיכוי למול ליה,אהבת חייו.
״ליה נפרדה ממני״עוז לחש לה באוזנה ממשיך לבהות באוויר.
רוני רצתה לצרוח מאושר בתוך תוכה,אבל היא איפקה את קולה ושאלה
״למה?״.
״בגללך״עוז אמר.
רוני הרימה את גבותיה נושכת את שפתה העליונה ומסתערת על הטרף שלה,על עוז.
הנשיקה הסוערת ביניהם נסחפה והם התקדמו תוך כדי לחדרו של עוז מביטים לצדדים בחשאיות.
ליה נכנסה לחדרה כשהיא מסרבת להאמין שהוא עשה לה את זה,זה עוז שלה,שלה.
הבן אדם שנלחם עליה כשכמעט איבדה את עצמה לאחר המוות של אימה,
הבן אדם שלא עזב אותה לרגע.
היא קיללה אותו,שנאה אותו,על מה שגרם לה להיות,
גרם לה להיות תלויה בו,מאוהבת בו עד אובדן חושים.
הרצון שלה באותו הרגע להרגיש אותו,ללטף את שריריו,ואת חזהו כשהוא מוריד את החולצה,הרגיש לה כל כך פטתי.
היא לטפה את בטנה,וחשבה כמה יפה יכלה להיות האהבה שלהם.
רוני יצאה מחדרו של עוז על קצות האצבעות נכנסת לחדרה בשקט,כשהיא שוכבת במיטה והחיוך פרוס על שפתיה.
ליה קמה לבוקר כואב,היא קיבלה סמס מאבא שלה,הוא אמר לה שהוא לא מרגיש טוב בכלל והוא רוצה לראות אותה כמה שיותר מהר.
היא הביטה במראה,והדבר היחיד שהשתקף למולה היה עיגול כואב מאוד בצד השמאלי מתחת לחזיה.
היא אספה את שיערה לפקעת עגולה ונמוכה שממנה יוצאים המון קצוות שיער.
היא לבשה שמלה שחורה וארוכת שרוולים,ועיניה היו מאופרות בעיפרון שחור שמעט מרחה גם מתחת לקו העיניים.
ליה היתה אוהבת להביע את רגשותיה על ידי הלבוש שלה.
היא קיבלה אישור מהמנהלת וצעדה אל עבר השער,בלי כוחות להיפרד מכולם.
עוז הבחין בה צועדת לשער ורץ לעברה,
״הכל בסדר?״הוא שאל.
״אין לך מושג כמה״אמרה ליה בציניות.
״את עוזבת בגללי?״הוא שאל בדאגה.
״תוריד מעצמך את התיק,אבא שלי לא מרגיש טוב״היא אמרה בקול רועד יוצאת מהפנימיה אל עבר המונית שחיכתה לה.
עוז הביט בה נכנסת למונית ונוסעת,ליבו התפוצץ מאשמה והוא בעט בלי סוף בפח אומלל שעמד בכניסה.