בלתי נשכחים-פרק 19

ליה הרגישה איך השעון נעצר מלכת,היא הניחה את זרועותיה על כתפיו של אביה שפרץ בבכי שובר לב.
היא שתקה,מביטה במיטה המתגלגלת הרחק מהם,שבה האמא המתגלגלת הרחק מהם.
היא הביטה מסביבה,הם היו ארבעה אנשים,אביתר,עוז,היא ואביה.
משפחה קטנה ופשוטה,והם האנשים היחידים שרצתה ברגע הזה.
היא עצמה את עיניה כשראשה הוצמד לעורפו של אביה,
הכל נעצר בשבילה באותו רגע,אלה היו רק היא,אבא שלה ועוז.
אביתר כבר לא היה שם בבועה שלה,פלשבקים מילדות של שפת סימנים,אבדון אחות,חתכים על הידיים,צרות,משטרה,רצו בראשה.
רגעי המוות של אמא שלה החזירו את כל עברה בדקה שנעצרה.
לאחר כמה דקות כואבות היא הרימה את ראשה מאביה,מביטה בעוז שעמד בצד בשילוב ידיים מביט בהם במבט פשוט ולא מתחנף.
הם צעדו שלושתם כשהיא ועוז משני צידיו של אביה מבקשים לתמוך בו.
לבסוף שהגיעה משפחתה המורחבת הרשתה לעצמה לעזוב את אביה,
״תקח אותי מפה,רחוק רחוק״לחשה באוזניו של עוז,עוז בלע מעט רוק מהנהן בראשו,תופס בידה ומוביל אותה אל המכונית.
הם נסעו במשך שעתיים,בלי לדבר,ליה הביטה בחלון ועוז בכביש.
לבסוף ירדו בגן שעשועים שנמצא באמצע שדה יפיפה.
״אנחנו נמצאים באיזה מושב נידח,זה הרעיון הכי טוב שהיה לי״ אמר עוז,כשהביטו מחלונות האוטו על גן השעשועים המרוקן מאדם.
הם צעדו בשתיקה על הנדנדות,ליה התיישבה על אחת הנדנדות שראשה שמוט מטה,ועוז ישבה ליד הנדנדה שלה על הרצפה בישיבה מזרחית.
״את צריכה לבכות,את מבינה את זה?״הוא אמר אחרי כמה דקות של שקט.
״אני לא יכולה,תגרום לי״אמרה ליה מביטה בו במבט מתחנן.
״הכל יסתדר את תראי״אמר עוז.
הם ישבו ושתקו כך במשך שעה שלמה,בלי להרגיש עם זה לא בסדר.
ליה ששיערה כיסה את פניה חשה לפתע משיכה בשיער,היא הרימה את ראשה למבט של ילדה קטנה שהביטה בה וחייכה,
״אני מצטערת,מאיה לא יכולה לראות אנשים עצובים״התנצלה אישה מבוגרת שעמדה מאחוריה בחיוך נבוך,שכנראה היתה אימה של הפעוטה.
ליה בחנה את פניה ,מזהה את מבנה הפנים המוכר של ילדים אלו.
״יש לה תסמונת דאון נכון?״שאלה לבסוף
״כן״הורידה את ראשה אמא של מאיה.
״הילדים האלה מדהימים״חייכה ליה יורדת מהנדנדה ומתכופפת על בריכה אל מאיה.
מאיה לטפה את פניה של ליה וגלגלה את קצוות שיערותיה על אצבעותיה הקטנות.
ליה נותרה כדומם,נותנת למאיה לגעת בה את מגע הקסם שלה,שגרם לה לחוש תחושה נעימה בכל גופה.
עוז הביט במתרחש בהפנוט, ליה הביטה בילדה הקטנה במבט מאושר,הוא לא האמין איך החיים כל כך מכוונים.
״עוז״ליה קמה ממקומה אחרי שמאיה ואימה התרחקו ממנה.
הוא כבר ניבא את הבאות,ליה נזרקה על גופו כשהיא מתפרצת בבכי סוער והוא אוחז בה כדי שלא תיפול.
היחידה שהצליחה לליה לבכות היתה ילדה בעלת צרכים מיוחדים כמו אימה,ליה הרגישה איך אינה מסוגלת לעמוד.
עוז עמד שעון על רכבו והיא היתה שעונה עליו,כשזרעותיו מקיפות אותה ופניה קבורות בתוך צווארו,היא בכתה ובכתה והוא שתק ושתק נותן לה לפרוק את כאבה.