בלתי נשכחים-פרק 17

ליה צעדה אל המשרד לבושה עדיין בשמלה הצמודה שלבשה לכבוד אביתר,אך מעליה לבשה צעיף גדול שמטשטש את קימורי גופה.
היא רק רצתה לברוח מהמקום הזה רחוק,כל גופה בער וליבה פעם בחוזקה.
היא קיבלה את הנקמה שרצתה,אבל זה היה יותר מדי בשבילה.
עוז עמד מחוץ למשרד המנהלת צועד מפינה לפינה בחוסר רגיעה,ידו הרועדת אחזה בכוס מים קרים.
הוא לא האמין שזה קרה לו,הוא ראה אותה שוכבת עם גבר אחר.
הוא מעולם לא חשב שהוא יהיה כל כך רכושני לבחורה שמעולם לא היה לו משהו איתה.
ליה נכנסה אל משרדי ההנהלה,מבחינה בעוז שעמד שעון על הקיר שראשו מוטה מעט למעלה,הוא העביר מבט אחד מהיר אל ליה הנבוכה שהרגישה את חום גופה עולה עוד יותר.
״תכנסו בבקשה״המנהלת צעקה מתוך משרדה.
הם התיישבו במרחק כמה כיסאות אחד מהשניה,בקושי מעזים להביט אחד בשניה.
עוז הוציא מכיס הג׳ינס שלו שקית ובה סיגריות,
״זה חשיש,היום תפסתי את הבנים מנסים לעשן את זה.במזל תפסתי אותם בדיוק בזמן,עשיתי להם שיחת נזיפה אבל זה לא מספיק לדעתי…״
ליה הביטה בהלם בשקית,היא לא האמינה שהחניכים המדהימים שלה עשו את זה,והיא קנאה מעט בעוז שהצליח לעצור אותם והיה שם בשבילם ולא היא.
״אני כל כך מאוכזבת״אמרה המנהלת מצקצקת,
״יש לך רעיון שאולי יעורר אותם?״.
״חשבתי אולי להביא להם הרצאה מבחוץ על מישהו שנגמל מהסמים״אמר עוז.
״יפה״השמיעה את קולה המנהלת״ליה מה איתך?״.
״אני חושבת שזו חובה לעשות שיחה עם כל חניך שהיה שם״היא אמרה תוך כדי שמביטה בעוז שעיניו היו תקועות בשולחן,ולרגע לא פגשו בשלה.
״את צודקת״המנהלת אמרה ״אני רוצה שאתם תהיו אחראים על כל הנושא הזה,ותטפלו בהכל.״
הם הביטו בה קצת המומים מהנהנים לחיוב.
״משוחררים״היא אמרה.
הם קמו במהירות מהכיסאות ויצאו בשתיקה.
״מתי נפגש לתכנן את השיחות?״שאלה ליה.
״לא יודע,אני לא חושב שנפגש״עוז אמר לאחר כמה שניות מתוחות.
״מה זאת אומרת?״ליה הרימה את גבותיה.
״ליה,אני לא חושב שאני מסוגל לדבר איתך כרגע. נתראה״הוא אמר והחל לצעוד.
״אתה רציני?״היא צעקה לעברו.
״לגמרי״הוא אמר בטון קשוח.
״אין לך שום זכות לשחק אותה הנפגע עוז,אין בנינו כלום ושום דבר!״היא צעקה
״וזו הפעם האחרונה שאתה מתפרץ לי לחדר״.
עוז צעד אליה בהליכה מאימת,ליה ניסתה לפענח את הצעדים שלו,אך כשעוד לא קלטה הוא כבר נצמד אליה מנשק אותה נשיקה סוערת.
היא הרגישה נבערת,זו היתה הנשיקה הכי טובה שחוותה בכל חייה,מאה אחוז של עונג צרוף.
הלחיים שלה בערו,היא רצתה להתנתק ממנו אך גופה פשוט לא היה מסוגל,הוא מגנט אותה אליו,והיא פשוט רצתה לזרוק אותו למיטה ולעשות את העבודה.
עוז התנתק ממנה,מביט בה לכמה דקות של שתיקה,
״את יכולה להגיד שאין בנינו שום דבר ליה?״הוא אמר והיא בלעה רוק מנסה להפסיק להסמיק.
ידו נגעה בליבה שפעם במהירות,
ליה נרתעה לאחור.
״עד מתי נמשיך להכאיב אחד לשניה?״הוא אמר לבסוף,
״עד מתי תכאיב לי עוז?עד מתי?״היא אמרה לאחר שהתגברה על הנשימות הכבדות שלה.
״אני מצטער ליה,מצטער שגרמת לי להתאהב בך״הוא אמר והלך,מותיר אותה לבדה המומה מהמשפט האחרון שלו.
עוז נכנס לחדרו בועט בכל דבר שעמד בדרכו,הוא לא האמין שאמר לה את זה,למה הוא פאקינג אמר לה את זה?
הבחורה הזו מטריפה אותו,כל איבר בגוף שלו רצה לחזור לנשיקה המדהימה שלו איתה.
הוא מעולם לא הרגיש ככה עם בחורה,אפילו לא עם מאי,הבחורה היחידה שאהב בחייו.
הוא נזרק על מיטתו פושט את חולצתו ומטיל אותה על הרצפה,הוא הביט בתקרה כשהתמונה היחידה שמופיע מולו היא ליה.