בלתי נשכחים-פרק 14

#חשוב לי שתקראו את -רציתי להוסיף- ,במיוחד לקוראים מתחת לגיל 16 של הסיפור הזה. ולנסות להבין את מה שכתבתי ולקבל בבגרות ❤️
״מה קורה לך?״עוז שאל אותה.
ליה הרגישה דפיקות לב עצומות,
״אני חייבת לחזור,אני רוצה פרטיות״היא אמרה.
עוז שתק,לא אוהב להציק לבן אדם שנראה מודאג.
המכונית נעצרה בכניסת הפנימיה,ליה זינקה מהמושב בצעדים מהירים אל מגורי המדריכים.
היא נזרקה על המיטה כשעינייה מביטות בתקרה.
היא שיחזרה את הסיטואציה ההזויה.
היא ישבה מול אביתר,שנראה לחוץ ומיוזע,היא הביטה בו מחכה שיגיד את שעל ליבו,ליבה פעם בחוזקה שהוא פתח את ידו שבתוכה קופסה קטנה עם טבעת נישואין.
״אני הולך להציע לה נישואין,אבל אני לא עושה את זה בלב שלם״הוא אמר,היא חשה מעט הקלה מכך שההצעה לא מיועדת לה אך עקצוצים על כך שהוא הולך כנראה להיות כבר לגמרי רחוק ממנה.
״על מה אתה מדבר?״היא פצתה את פיה לאחר כמה שניות המומות.
״אני רוצה שתגידי לי בוודאות שאת משחררת אותי,אני נשבע שאם רק תגידי,אני עוזב אותה ואני מוכן להכיר אותך מחדש בתור אהובה,בתור האחת שלי,ואז אם תאהבי אותי כמו שאני אותך אני גם יעניק לך את הטבעת הזו.״הוא אמר במהירות מקפיץ את ליבה.
היא בלעה רוק,עיניה נפתחו לרווחה,הדיבור שלו סחף וסחרר אותה,הלב שלה פרפר.
אף אחד לא דיבר אליה ככה מעולם,לא העריך אותה,לא היה מוכן לוותר על הכל בשבילה.
אפילו השם עוז שקפץ במוחה נשלל,היא לא היתה מסוגלת לדמיין אותו אומר דברים יפהפים כאלה.
היא הביטה בו,לבוש בחולצת ג׳ינס מכופתרת,שיערו המגולח נראה טוב,הווריד שעל גרונו היה בולט מתמיד,מסגיר את הלחץ שבו.
״אני לא מבינה,מאיפה הפלת את זה עכשיו?״היא לבסוף אמרה את המילים הכי גרועות שיכלו לצאת לה.
״אני רוצה לדעת שזה סופי,ללכת לחופה בלב נקי״.
״תלך לחופה בלב נקי כי אתה אוהב אותה באמת ולא בגלל ששללתי אותך״היא אמרה בטון מעט עצבני.
הלחץ גרם לה לחוש עצבים.
״אני לא מבין את כועסת עלי עכשיו?״הוא החל להרים את קולו מעט כמוה.
״כן,מה אתה בא אלי כדי להכריע דבר כזה.כי אתה לא מסוגל להכריע.״היא נהפכה לאדומה.
״אני לא מבין אותך,אם את לא אוהבת אותי מה כל כך קשה לך לשחרר אותי?״הוא שלח חץ ישיר אל תוך ליבה.
״תשתחרר ממני אתה,אביתר.תשתרר ממני אתה״היא צעקה ויצאה מהמסעדה מותירה אותו מבולבל ומושפל.
היא התנתקה מהזכרון,אצבעותיה עדיין רעדו.
עוז חזר אל הפנימיה שהוא מבחין ברוני שעומדת בכניסה מוקפת בחבריה,כשמזוודות לידה,הוא חש לחץ בליבו.
היא הביטה ישר בעיניו,מרגישה את ליבה מתכווץ.
היא לעולם לא אהבה מישהו כמו שאותו,הוא המיס אותה בצורה מדהימה.
היא באמת רצתה לאבד איתו את הבתולין,אפילו בחצי שעה האחרונה בה היא ממתינה למשפחתה.
היא המתינה שיתקרב אליה וכל צעד הרגיש לה יותר מותח.
״אפשר שנלך להיפרד יפה בצד?״הוא לחש באוזנה מביט בה במבט רציני,מבט שהרטיט את כולה.
אולי זה הזמן?היא חשבה לעצמה,מביטה בחברות שלה מתלחששות ביניהן.
הם צעדו אל הפינה המבודדת הרגילה שלהם,הוא החזיק בכף ידה.
הנערה הנועזת שילבה את אצבעותיה בשלו,והוא הביט בה פליאה.
״את הורגת אותי רוני״הוא פצה את פיו.
״למה?״היא חייכה חיוך פלרטטני.
״אני פשוט מקווה,שלא תתמסרי לכל אחד שתתאהבי בו״הוא אמר גורם לה למחוק את חיוכה.
״מה?למה אתה לא מעריך אותי?״הקול שלה נהפך לנעלב.
״אני נותן לך כאפה,שתתעוררי.בגלל שאני באמת אוהב אותך אני לא מנצל אותך.גבר אחד שיפיל אותך ותיהי מוכנה להתמסר אליו כי הוא עושה לך את זה,פשוט ינצל את זה ולא תמיד יאהב אותך כמו שאת אותו״הוא אמר בכנות.
היא שתקה מורידה את ראשה,בתוך תוכה יודעת שהוא צודק והדמעות החלו לזלוג מתוך עיניה.
היא קמה ממקומה מתיישבת עליו,כשראשה קבור בין צאוורו,ודמעותיה מרטיבות אותו.
״אתה כל כך מדהים,אני לא מבינה איך לא רואים את זה.איך אתה לא רואה את זה…״היא אמרה גורמת לו להצטמרר.
״אני תמיד יזכור אותך כזאת שראתה את זה״הוא אמר מביט ישירות לעיניו החומות.
״אפשר נשיקה אחרונה?״היא לחשה במבט התמים הרגיל שלה.
הוא סרק את האיזור,שאף גורם מאיים לא יבחין בהם.
הוא נכנע אליה,מרגיש את הרצון באהבה,והיא כל כך התעקשה לאהוב אותו.
הוא רכן אליה מדביק את שפתיו אל שפתיה,לנשיקה חושנית,אוחז בשיערותיה.
היא הרגישה רטט בכל גופה,נסחפת לזרעותיו המדהימות,הוא היה האהבה הראשונה שלה,הבן היחיד שרצה בתוך גופה אחרי האונס שעברה לאורך כל חייה.
היא פשטה את חולצתו ממנו,הוא התנגד שוב אך היא הניחה את אצבעותיה על פיו משתיקה אותו.
היא עשתה את כל העבודה,פושטת את חולצתה,יודעת כמה קשה לו לגעת בה.
״אנחנו בחוץ רוני״הוא אמר.
״לא אכפת לי עוז״היא סיננה בין הנשיקה.
״אולי תהיה שובב לכמה דקות?״היא חייכה מוציאה את מפתח חדרו מכיס המכנס האחורי שלו.
הוא הנהן לשלילה,והיא עשתה את הפרצוף המושך שלה.
הם צעדו במהירות לחדרו מביטים לצדדים כדי שאף לא יבחין,
הוא הרגיש כמה טיפשי המעשה הזה.אבל היא כל כך רצתה,והוא בסוף היום גבר,שיש גבול לשליטה בעצמו.
הם פתחו את החדר במהירות.
היא דחפה אותו לקיר,מורידה את ידיו העדינות לישבנה.הוא פשוט פיצה על כל הרגעים הדוחים שבהם נגע בה אביה לא ברצונה,היא רצתה את השליטה בדבר הזה,כפיצוי על כך שלא שלטה במעשיו של אביה.
היא הרגישה את ידיו ממשות אותה,היא אחזה בלחיו בנשיקה סוערת מרגישה את ליבה הפועם בחוזקה,הפלאפון שלה לא הפסיק לצלצל,אך לא הייתה מסוגלת להתעלם מגופו,שאובה אליו.
היא הורידה שוב את חולצתו במהירות,ואז את חולצתה דוחפת אותו אל המיטה ועולה מעליו.
היא הרגישה את האהבה שלה מתגשמת סוף סוף,גם אם היא לא עד הסוף כמו שהיתה רוצה,היא התגשמה.
הם שכבו מתחת לשמיכה ערומים,
״אני לא מאמין שעשיתי את זה,אני חולה נפש״עוז פלט מתנשף.
״תודה עוז״היא התעלמה מדבריו מביטה לעיניו ״תודה לך״.
הוא נשק על מצחה,
היא קמה מהמיטה מתלבשת ,מחבקת אותו עוד חיבוק ארוך של פרידה.
״אני אוהבת אותך״היא אמרה״ולא כמו אחות קטנה״.
״אני יודע,אני אוהב אותך אהבת נפש״אמר מחייך אליה.
היא יצאה מהחדר שלו במהירות,משקרת לכל חבריה ששחכה כמה דברים בחדר שלא ארזה.
לא מצליחה להסתיר את הסומק שעל לחייה.
היא הבחינה בליה שעמדה בפינה ונראתה די מבולבלת,היא התקרבה אליה.
״ליה״היא עוררה את ליה ממחשבותיה הרבות.
״תודה לך שעזרת לי עם עוז״היא אמרה.
ליה חיבקה אותה,
״אני יודעת שאת הלשנת עלי,את יכולה להגיד לי למה?״ליה לחשה באוזנה.
רוני חייכה ,
״הייתי כל כך מאוהבת בעוז,את הפרעת לי״היא אמרה לה,הייתי זו מילה שקרנית,חשבה לעצמה.
״למה הפרעתי לך?״אמרה ליה.
״כי רואים שאת עושה לו את זה,היחידה,שעושה לו את זה.״ אמרה בכנות,גורמת לליבה של ליה לפעום במהירות.