בלתי נשכחים – פרק 1

״חברים…חברים…״ קולה של המנהלת התנדף באולם הכינוסים הגדול
״שקט!״.
לאחר צעקה שקט שרר באולם , המנהלת כחכחה בגרונה מעבירה מבטים על כל הילדים שישבו והביטו בהמתנה.
״שכבת יא׳ אנחנו מתחילים שנה חדשה ומבורכת , ואני רוצה להכיר לכם את המדריכים שלכם״
היא אמרה ברשמיות משלבת את כפות ידיה.
״ליה,בואי בבקשה״ היא הצביעה ביד אחת על ליה.
ליה צעדה במבוכה לבמה , מרגישה את כל העיניים סוקרות אותה.
״ליה ומדריך נוסף יחנכו אתכם השנה , הם כאן בשבילכם , ואני מבקשת שתיהיו שם בשבילם״היא אמרה
״ליה , אנא ממך , הציגי את עצמך״.
ליה שחקה מעט באצבעותיה , כשהן מחליקות מהזיעה.
היא הביטה בעצמה , חשבה שאולי זה מגוחך לשים שמלה , אבל זאת היתה ליה , היא לא יכלה להתכחש למה שהיא.
״היי חברים״ היא השמיעה בקול חזק , ביטחון עצמי הוא בעל חשיבות רבה למען רושם ראשוני.
״אני ליה , אני אדריך אתכם במהלך השנה , אנחנו נפגש בעוד חצי שעה , בדשא ליד ההנהלה לשיחת היכרות.״ היא אמרה וירדה מהבמה צועדת צעדים מהירים ליציאה.
היא התקדמה במהירות לדשא מתיישבת עליו בישיבה מזרחית , כשהיא אוחזת בעלה ומעבירה אותו בין אצבעותיה.
היא סדרה בכף ידה את שולי השמלה השחורה שהגיעה מעט מעל הברך , ואת חולצת הכפתורים המשובצת והאדומה הורידה וקשרה על כתפיה .
היא משכה את שיערה לאחור מרגישה את ידיה רועדות.
״לחץ,מה?״היא שמעה קול גברי והרימה את ראשה בצורה אוטומטית , היא הביטה בבחור צעיר בעל מראה ישראלי למדי , שיער שחור וקצר בעל בלורית קטנה , עגיל חישוק בתנוך האוזן , לבוש בטי שחורה , ג׳ינס משופשף ונעלי בלנסטון ישנות.
״עוז״ הוא הציג את עצמו כשהבחין במבטה המסוקרן,
״המדריך של שכבת י׳א , ואת ליה?״
״כן״ היא אמרה בחיוך .
״נעים מאוד , אז מה את הולכת לעשות?״ הוא שאל.
״שיחת היכרות״ היא אמרה
הוא גיחך מגלגל את עיניו , דבר שגרם לה לעקצוצים קטנים , היא תמיד היתה בעלת יכולת איפוק לא טובה למדי.
״יש לך משהו להגיד?״ היא שאלה בלחיים סמוקות מעט.
״לא,את יודעת שהילדים האלה הם נוער בסיכון , נכון?״הוא אמר נהנה לראות אותה מתרגזת.
״אתה מוכן לצאת מהתחת של עצמך?״היא שאלה בטון מעט גבוה וחסר סבלנות.
״יפה״ הוא אמר בחיוך מתגרה וצעד לאחור שהבחין בילדים מתקדמים לכיוונם.
היא הביטה בו בכיווץ גבות , פוץ מוזר , חשבה לעצמה.
היא הבחינה בנערים המתקרבים אליה כשהמנהלת אחריהם.
היא הוציאה מתיק הגב שלה כדורגל , ואחזה בו .
״אללה משחקים כדורגל?״נער נמוך כשעגיל יהלום לאוזניו שאל בחיוך.
״אולי״ היא חייכה.
הם התיישבו במעגל ,
״אז , אני רוצה שכל אחד שאני זורקת אליו את הכדור יגיד את שמו״ היא אמרה,
צחקוקים וגיחוכים נשמעו מכולם,
״מה אנחנו נראים לך , ילדים בכיתה א׳?״נערה בעלת מראה שחום שאלה בזלזול.
״לזרום איתי,אני מהנדושות״ ליה אמרה קורצת להם .
הכדור נזרק מנער לנערה שהציגו את שמם , ליה שיננה בשמה כבר את כל השמות , היה לה תמיד זיכרון משובח.
״ועכשיו אני רוצה , שכל אחד שיקבל כדור יזרוק כדור לזה שלידו ויאמר תכונה אחת מרכזית שמייצגת אותו , היא יכולה להיות רעה או טובה ״ ליה אמרה מגלגלת את הכדור על אצבעה , נהנת מהמבטים המתרשמים של הנערים למראה הדבר.
היא זרקה את הכדור לנער הנמוך בעל העגיל באוזן , עומר.
״אור הוא פלצן , תוקע נודים מוסמך״אמר עומר כשהוא מעביר את הכדור לאור,וכולם מצחקקים בניהם גם ליאה.
עוז הביט בה בהלם , הוא חשב שהיא משוגעת אמיתית כדי לעשות את זה.
״בן זונה ״ צחק אור מביט בעומר ואז מעביר את הכדור לנערה שלידו ״נשמה גדולה״.
ליה חייכה חיוך רגוע , היא הביטה בהם , איך הם משועשעים מהמשחק.
״חד גבה״ הכדור האחרון הועבר לילד שישב במבט זעום .
״זדייני״ הוא אמר לנערה שהעבירה את הכדור , הוא קם מהדשא בהליכה עצבנית מפנה לליה את הגב.
״יאללה כוסאומו , מה הבאת תכדור הזה כדי שכולם פה ירדו אחד על השני״ הוא צעק בידיים מאשימות מופנות אליה .
״תאכלס , עשיתי את המשחק כדי לזכור את השמות שלכם , עכשיו אני זוכרת שאור הוא פלצן , שאתה חד גבה , שנלי עצבנית ״ ליה אמרה בחיוך .
״אני ליה ויש לי רגליים קצרות״ היא אמרה אוחזת בכדור צמוד לבטנה מעבירה מבט על רגליה הקצרות.
״באמת קצרות״ מבטו של הנער התרכך וחיוכו התפשט על שפתיו.
כולם החלו לצחקק שהם מוחאים לליה כפיים.
״יאלה , כדורגל?״ליה שאלה , וצרחות אהדה נשמעו .
עוז הביט בקצת משוגעת שרצה עם הנערים והנערות על הדשא עם הכדור בסקרנות ,משוגעת אמיתית אבל כריזמטית, הוא הרגיש איך הרצון לעשות שיחת היכרות עם הנערים הללו , שתשכיח את שלה ותגרום להם לזכור את שלו , מהדהד בו.