בלתי נשכחים-פרק אחרון!

#חשוב לי שתקראו את ״רציתי להוסיף״.
עיניה העצובות של ליה לראשונה חייכו,זו היתה השנה הקשה בחייה.
״אוהבת?״לחש באוזניה עוז בקול רגוע,מצמרר אותה וגורם לה לחייך עוד יותר.
״אין לך מושג כמה עוז״היא אמרה מביטה דרך המרפסת במבנה הענק המתפשט על שטח רחב,בעל כחמישה בניינים.
ושלט בודד בכניסה מקושט בפרחים בעל כיתוב ״גלי-בית חם לנוער בסיכון,ע״י ליה ועוז לוי״.
ליה לא יכלה לעצור את דמעותיה,ועוז לא ניסה לגרום להן לעצור,הוא ידע למה היא בוכה.
״הגשמת לי חלום״היא אמרה מבעד לדמעות שהרטיבו את פניה הרכות.
״אין יותר מאושר ממני לעשות את זה״אמר עוז.
הם התחבקו חיבוק צמוד,כשעוז מלטף באהבה את הקרחת של ליה.
״אמא!אבא!דנה קראה לי ללכת לשחק בגן השעשועים״קולה של גלי בת הארבע,קול רך אך מעט צווחני נשמע מתוך הבית.
הם צעדו אל תוך הבית מתקדמים אל גלי,בתם היחידה.
״גלי״עוז התכופף אל הקטנטנה שאחזה בשולי שמלתה הפרחונית,יפיפה ודומה לליה באופן מדהים.
״את זוכרת מה התנאי לזה?״הוא שאל.
גלי הנהנה לחיוב בעיני עגל ״לסיים את הצלחת,לסיים בקבוק קטן של מיים,ולקרוא עמוד מספר״.
״אז אכלת שניצל של אמא,ושתית המון מים.נותר לך לקרוא רק עמוד מספר,נכון?״הוא שאל בקול נינוח,יודע שליה תתקשה להתכופף אל גלי.
״אבל דנה פה בכניסה!״השמיעה גלי בקול מעט מאוכזב.
״דנל׳ה תחכה לך בסלון ותראה טלויזיה״אמרה בקול חלוש ליה.
״אופניק!״הרימה מעט את קולה גלי,ברקיעת רגל ושילוב ידיים.
״אופניק חזר מהטיול?״שאל עוז בחיוך,גורם לגלי לצחקק.
״לא אבא,אופניק זה אוף״היא אמרה לאחר שסיימה לצחוק,ואז עלתה בקפיצות מתוקות על המדרגות אל הקומה השניה.
עוז הכניס את דנה חברתה של גלי לסלון ביתם,כשהוא מגיש לה ממתק ומדליק לה את הטלויזיה.
״אתה מבין שלא יהיו לנו יותר ילדים?״שאלה ליה ברגע של אומץ לומר את המשפט הנורא.
״אולי לא יהיו לך ילדים ביולגיים,אבל יהיו לך המון המון ילדים שתגדלי בכוחות עצמך״אמר עוז.
הוא ניסה לעודד אותה בשאריות הכוח שנשארו בו,השנה האחרונה שאבה ממנו הכל,בין טיפולי הכימותרפיה הקשים של ליה לבין גידולה של גלי במשך שנה לבד,ואז גם הניתוח הנוראי של כריתת הרחם של ליה.
הוא הרגיש שהמחלה סרסה כל דבר טוב בחייהם,את השמחת חיים והאהבה של ליה,את תהליך הגדילה של גלי שנגדע בשנה הזו,את האמונה בחיים טובים.
אך עם זאת,היה גאה בעצמו,גאה על כך שהצליח לשכור בית גדול בישוב האהוב על ליה מכספם האישי,ותוך כדי לבנות מול ביתם מוסד לנוער בסיכון בעזרת כסף הזכייה של הטוטו,עליו ליה חלמה.
ובכלל,הוא היה גאה בעצמו על כח הסבל,ועל כברת הדרך שעבר,ועל חינוך ילדתם היחידה,ועל שימור האהבה עם ליה,למרות המאורעות הקשים.
״אתה צודק״קטעה ליה את המחשבות שריחפו במוחו.
״אולי הרחם נלקח ממני,אבל לא יכולת הנתינה והאהבה והחום.אותם אף אחד בעולם לא יקח ממני,הילדים האלו יקבלו אותם מכל הלב״היא אמרה בעיניים נחושות אל עבר המבנים שלמולם,
עוז הביט באישה שהוא אוהב,נראת כביכול חלשה,קרחת,חיוורת,הנעזרת במקל הליכה, אבל כשמסתכלים בעיניה,קשה לא להבחין באש שבה,בעיניים מלאות הרגש והרצון לשנות את העולם.
הם הצמידו שפתיים,בנשיקה רכה ומלאת רגש.
האהבה שבניהם לעולם לא תתמוסס,היה משהו מיוחד בזוג,שמדריכים שהיו איתם בעבר,חניכים לשעבר,וסתם חברים רצו לקבל,רצו לדעת את הסוד לכזו מערכת יחסים.
בכוחם היה לגרום לאנשים לחייך,לקום מהנפילות.
הם היו זוג בלתי נשכח,או משפחה בלתי נשכחת.