בלתי נראית פרק 7

בסוף לא הקשבתי לרעיון של פרננדה, אם אעשה זאת ארגיש ממש צבועה, העדפתי להיות אני ושיגידו מה שהם רוצים,היום אני משנה את השתיקה שלי, היום אני לא שותקת יותר!
לאחר שעשיתי את עיסוקי הבוקר שלי כהרגלי, נסעתי עם בוב לאסוף את קיילי ונסענו לבית ספר.
כשהגענו ראיתי את כל הפרצופים המזלזלים של כולם עליי, חלקם היו גם מבטים של רחמים שאני כל כך שונאת, אני שונאת שמרחמים עלי!
"כמה יצורים במקום אחד"אמרה קיילי והתחלתי לצחקק, הראתי שזה לא מזיז לי, אבל זה כאב לי, כאב לי שמתייחסים אלי ככה כשלא עשיתי להם כלום.
נכנסנו לכיתה, ג'ייק ישב במקומו, הוא הביט בי במבט לא מובן, הייתי רוצה להיכנס אל מוחו, רק לרגע בשביל להבין מה הקטע שלו, באמת, הוא משתנה מרגע לרגע, כמו מן פיצול אישיות.
אני וקיילי התיישבנו במקומנו וחיכינו למורה לביולוגיה שתיכנס עם העקבים הזולים שלה ותחריש לנו את האוזניים עם הקול הצפצפני שלה.
ו…הנה זה בא"אמרה קיילי כששמעה את העקבים עוד לפני שהמורה נכנסה לכיתה.
"בוקר טוב חמודים, תוציאו בבקשה מחברות ותרשמו את מה שאני הולכת להודיע לכם עכשיו."היא אמרה והוצאנו את המחברות במהירות, כי היא מדברת ממש מהר.
"מהיום, אתם מתחלקים לזוגות, ויש לכל זוג להגיש לי עבודת חקר בנושא שאביא לכם עד שבועיים, מקווה שהייתי ברורה כי אני מתכוונת עכשיו להקריא את הזוגות שחילקתי.
היא התחילה להקריא את הזוגות ועכשיו הגיע תורי.
"קטלינה חוארס, את תעשי את העבודה עם ביל קוטר."היא אמרה וראיתי את המבט המבואס והמבחיל שלו.
רציתי לתלות את עצמי באותו הרגע.
"ממש כיף לי"אמרתי בציניות לקיילי והיא הביטה בי במבט מנחם שכמו תמיד, לא מנחם אותי בכלל.
המורה הגישה לנו את הנושא שעליו אנחנו אמורים לחקור ושמחתי לראות שזהו נושא שאני ממש טובה בו, לא תהיה לי בעיה איתה.

"אז את הולכת להיות עם ג'ייק אה?"אמרתי לקיילי, מצד אחד שמחתי שהיא תיהיה איתו ולא אני וצד שני למרות כל מה שהוא עשה, רציתי לעבוד איתו, אני נערה טיפשה שעדיין מאוהבת בנער שעושה לי את המוות,
אני קצת מזוכיסטית הייתי אומרת.
"האמת היא..שרציתי לשאול אותך משהו."היא אמרה ועשתה מבט של ילדה, ונראה לי שהבנתי כבר מה היא רוצה.
"בואי נחליף בבקשה!"היא אמרה במהירות, מפחדת לשמוע את תגובתי לבקשתה.
"השתגעת?!ממש לא"צעקתי, אם היא לא תעזוב אותי עכשיו אני עוד אסכים, אני נכנעת מהר.
"נו בבקשה, את יודעת כמה אני אוהבת אותו, ואת צריכה להסדיר את העיניינים שלך עם ג'ייק בבקשה."היא התחננה ויש משהו בדבריה אולי אם אעשה איתו את העבודה אז אולי ככה נסדיר את כל מה שקורה איתנו.
"טוב נו מעצבנת, ואיך בדיוק תעשי את זה?"שאלתי, לא רציתי שג'ייק יחשוב שאני רוצה להחליף בינינו.
"תשאירי את זה לי."היא אמרה וחיבקה אותי חיבוק של תודה.
"חנפנית."אמרתי והתחלנו לצחקק.

היא דיברה עם המורה לביולוגיה ואני לא יודעת איך היא הצליחה לשכנע אותה להחליף בינינו, היא ממש תותחית בשכנוע.
הלכתי לשירותים, כבר שעתיים שאני מחכה להתפנות ולא יצא לי, בכניסה ראיתי את ג'ייק, הוא התחיל להתקדם אלי בצעדים טיפה מהססים, אך לבסוף ניגש אלי.
"הבנתי שהחליפו בינינו."הוא אמר בטון קר ויבש, ממש רציתי לזרוק עליו משהו כבד ושביר.
"כן."עניתי באותו הטון שלו.
"אצלי או אצלך?"הוא שאל במהירות כאילו כבר רוצה להיפטר מהשיחה הזאת.
"אפשר אצלי, נתחיל היום?אני רוצה לסיים את זה כמה שיותר מהר."אמרתי בטון עוקצני והוא שתק לכמה שניות.
"כן היום אצלך, תבואי לחנייה שנסיים את היום ניסע עם הרכב שלי."הוא אמר והלך אפילו לא חיכה לתשובה ממני, כל כך בא לי לחנוק אותו!

היום עבר, לא יודעת מה קרה היום, הוא עבר ממש לאט, הלכתי לחנייה וחיפשתי את הרכב שלו, ולבסוף הוא ציפצף והתיישבתי מקדימה.
"אתה יודע איפה אני ג.."באתי להמשיך את המשפט והוא עצר אותי באמצע.
"כן אני יודע איפה את גרה."הוא אמר, טיפה עצבני, מה נסגר איתך בן אדם?
"טוב.."עניתי בפשטות, מראה לו שהכל בסדר ושלא בא לי לחנוק אותו בכל כוחי.

לבסוף כשהגענו הביתה, נכנסנו ואמרתי לו שישאר שנייה בסלון כי אני רוצה להחליף בגדים.
לאחר שהתלבשתי הוא עלה והתיישבנו על המיטה ופתחתי את המחשב נייד.
"רוצה לשתות משהו לאכול?"שאלתי מנימוס.
"לא..תודה"הוא ענה, לפתע הוא נראה כאילו התרכך, כזה פיצול אישיות.
"תקשיבי, רציתי להתנצ.."הוא בא להמשיך את המשפט אך עצרתי אותו.
"לא צריכה את ההתנצלות המזוייפת שלך, עכשיו בוא נמשיך את העבודה בסדר?"עניתי ברוגע שכנראה שיגעה אותו.
"תגידי מי את חושבת שאת?אני בא להתנצל אז מה את יוצאת עלי?"הוא התעצבן, בשיא חוצפתו שאני זאת שאמורה להיות עצבנית.
"מי אני חושבת שאני?אתה רציני איתי?אתה מדבר אלי כמו אל אשפה, משפיל אותי מול כל הבית ספר, צוחק עלי עם כולם ואתה עוד מעז להתעצבן?אה?"שאלתי והרגשתי איך הדמעות מתחלקות על מורד הלחיים.
"מה זה את בוכה?"הוא שאל וקירב את ידו תפס בסנטרי והרים את פניי.
"כן, יש לך בעיות עם זה?"שאלתי בעצבים, הוא הסתכל עלי במבט אשם, לא ידע איך להגיב.
"דיי, אל תבכי, אני…"הוא אמר אך לא ידע איך להמשיך.
"עזוב, אני בסדר, בוא נמשיך בסדר?"שאלתי אך הוא רק התקרב אלי, קרוב אלי ממש התחיל ללטף את שיערי והניח את ראשי על חזהו המוצק והרגיע אותי.