בלתי נראית פרק 6
הרגשתי את ליבי מתרסק, נמחץ, נעלם ממקומו, לאט לאט דואך.
למה הוא עושה לי את זה?אתמול הוא היה כל כך שונה, כאילו הוא הראה לי את ה"אני" האמיתי שלו,כנראה שטעיתי, החלטתי שאני לא מתכוונת להישאר כאן עוד דקה אחת.
התפרצתי אל הכיתה, המורה עדיין לא הגיעה, ג'ייק ישב שם עם ביל ונטלי, הזונה של השיכבה, השתעשעו מהמראה הסוער שלי,
התחילו לצחוק בקולי קולות, כדי לעצבן אותי, אבל זה לא כל כך השפיע עלי, אחרי שמתייחסים אלי ככה יום יום,זה כבר לא משפיע יותר, לקחתי את תיקי וברחתי משם כמה שיותר מהר.
בוב הגיע הכי מהר שאפשר, הוא חושב שאני לא מרגישה טוב, ככה אמרתי.
נכנסתי אל הרכב, בוב שאל לשלומי והמשיך בדרכו אל ביתי.
מרוב שראשי מלא במחשבות לא שמתי לב שהגענו.
"תודה בוב"אמרתי בקול עייף כשיצאתי מהרכב.
"אין בעד מה עלמה יפה, תרגישי טוב."הוא אמר ונכנסתי הביתה.
לא רציתי שום דבר חוץ מהמיטה המזמינה שלי, רציתי להיקבר מתחת לפוך ולא לצאת משם עד שהלימודים הסתיימו.
נכנסתי אל חדרי וראיתי את שון ופרננדה חבוקים, כנראה מתוך שינה, צילמתי את זה, כדי שאראה להם את זה כשיקומו.
זה העלה בי חיוך רגעי, אך מיד נזכרתי במה שקרה ושוב פניי נפלו ושפתיי נמתחו לקו ישר.
הורדתי את נעלי הבובה ושמתי אותן במקומן, הלכתי על קצות האצבעות בזהירות כדי שלא אעיר אותם.
הוצאתי מהארון בגדים נוחים ונכנסתי להתקלח.
המקלחת שטפה ממני את כל היום המסריח שעברתי, רק חבל שלא שטפה איתה ביחד את הזכרון שלי, במיוחד את ג'ייק.
יצאתי כשאני כבר לבושה וראיתי את פרננדה יושבת על המיטה ומתעסקת במחשב הנייד שמונח על רגלייה.
"מה את עושה פה?!"לחשה לורנה כדי ששון לא יקום.
"בואי תקחי בגד ים ונרד להשתזף."אמרתי לה, עלינו על בגד ים וירדנו אל הבריכה שמאחורי הבית שלי.
"וואו איזו שמש מדהימה!"פרננדה אמרה ונשכבה על הכיסא וככה גם אני.
"טוב עכשיו תספרי לי למה את בבית."היא פקדה עלי ולקחתי נשימה ארוכה, בתקווה שלא אבכה.
"טוב, אחרי שהסתיימה ההפסקה, הלכתי ללוקר והוצאתי את ה..את הספרים ממנו ואחרי זה בטעות נתקלתי בג'ייק,
והוא…והוא אמר לי תסתכלי לאן את הולכת חתיכת עיוורת, אז אמרתי לו תסתכל לאן אתה הולך ואז…ואז הוא דחף אותי אל הלוקר ואמר לי שאני בחיים לא אדבר אליו יותר, משהו כזה ו…"באתי להמשיך אבל התחלתי כבר לבכות, זה כל כך פגע בי.
"איחולפוטה(בן זונה)אני אהרוג אותו את שמעת אותי?אני אערוף את ראשו!"היא צעקה ופניה נהפכו לאדומות מרוב כעס.
"לא, אל תתעצבני, אני אהיה בסדר, מעכשיו אני לא אשתוק יותר."אמרתי בתקווה שבאמת אקיים זאת.
"או ש…"היא התחילה לומר ועל פנייה נמרח חיוך ממזרי, וכמו שאני מכירה אותה היא זוממת את עוד אחד מהרעיונות שלה.
"טוב דברי כבר!"צעקתי מחוסר סבלנות, מתה כבר לשמוע על הרעיון שאולי יציל אותי מהחיים העלובים שלי בבית הספר.
"תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב עכשיו, מחר, את לא הולכת לבית הספר כמו שאת תמיד הולכת, את שמה עקבים, מפזרת את שיערך המושלם שכל הבנות כנראה יקנאו בו,
שמה את האדשות שלך, מתאפרת, זה כולל אודם, ואת תראי איך כולם לרגלייך, ואת גם תראי שהבן אלף הזה ירדוף אחרייך, אם לא מחר אז מחרתיים."היא אמרה והאמת היא שלא ידעתי מה להגיד.
"אני לא חושבת שזה רעיון טוב"עניתי, לא כל כך בטוחה בעצמי, אולי באמת זה מה שיציל אותי.
"סמכי על אחותך טוב?עכשיו בואי נתפוס צבע, ונהנה מהרגע"היא אמרה, וזה מה שעשינו.
אני כל כך אוהבת את הבטחון העצמי שלה, היא יכולה לשלוט בכולם, אף אחד לא מעז להתעסק איתה.
"תודה, אני אוהבת אותך ארמנה(אחות)"אמרתי לה והיא שלחה לי נשיקה באוויר ואז שון צץ משום מקום ובדיוק נזכרתי בתמונה שצילמתי.
"במה זכיתי לראות בנות כאלה שוות בביקיני?"הוא אמר בקול מתגרה ואני והיא התחלנו לצחקק.
"אני שכחתי להגיד אבל..תפסתי אתכם על חם."אמרתי מחוייכת ומושעשעת מהמצב.
"מה זאת אומרת?"שניהם שאלו ביחד ופתחתי את התמונה בפאלפון והראתי להם.
המבט שהיה על הפנים שלהם היה שווה הכל, שניהם נהפכו לעגבניות צלויות ונבוכים.
"יפה לכם ביחד."אמרתי והם זרקו לעברי מבט רצחני ואני רק חייכתי, מה שעיצבן אותם עוד יותר.
"טוב יאאלה ניכנס לאכול למה עוד שנייה אני אוכל את שתיכן בביס אחד."שון אמר ובאמת הגיע הזמן שנאכל משהו, ישבנו שם שלוש שעות.
קמנו מהכיסא שתינו לקחנו את הפאלפון ואז הרגשתי שמישהו טופח על ישבני וקפצתי מבהלה.
"מזה?ממתי גידלת כזה ישבן אה?"אמר שון וראיתי שעיניו עוד שנייה יוצאות מהמקום.
"מתי שאתה התחלת לגדול דביל"אמרתי והתחלנו לצחקק.
תגובות (2)
פרק מדהים, מבינים אותה יותר ויותר (ואת ג'ק פחות ופחות) .
מתה על פרננדה, אבל ממש לא אוהבת את מה ששון עשה בסוף הפרק אבל נסלח לו .
מחכה להמשך:)
תודה רבה:)
את ג'ייק את תתחילי להבין מפרק לפרק, כרגע הוא קצת מסתורי ולא מובן אבל הכל התבהר לך בקרוב, ומה ששון עשה זה בקטע ידידותי חחח הוא לא באמת התכוון לזה הם חברים ממש טובים…