בלתי נראית פרק 5

הערב נגמר מהר יחסית, שון ופרננדה נשארו איתי, הצעתי לשון להישאר אצלי, רציתי להשלים איתו פערים.
ג'ייק נעמד מולנו ונפרד לשלום משון ומבטו הופנה לכיווני.
ביי קטלינה, תודה על הערב, היה כיף."הוא אמר ונשק לי על הלחי, חשבתי שאני בתוך חלום, לרגע הרגשתי שהתנתקתי מהמציאות, הנשיקה הזאת זה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי הערב.
"בכיף, שיהיה לך לילה טוב."עניתי וקלטתי את שון ופרננדה מביטים עלי בחיוך ממזרי וגם הבנתי למה.
החלטתי לעלות למעלה מבלי לומר מילה, יותר נכון לברוח, אני לא אוהבת לדבר על הרגשות שלי כל כך,
אבל בגלל שאני יודעת שהם עקשנים, אז צברתי כמה דקות של מנוחה ונשכבתי על המיטה לאחר שהשלתי את הנעליים מרגליי.
והתחלתי לחשוב על ג'ייק, על הנשיקה על הלחי, על איך שהוא התייחס אלי היום כשישבנו על הספסל בחצר הגינה של ביתי.
חשבתי לעצמי, מה יקרה מחר, אם הוא יתנהג אלי כמו שהוא התנהג אלי היום.
הכניסה לחדר של שון ופרננדה קטעו את המחשבות שלי על ג'ייק וקברתי את ראשי מתחת לפוך.
"תצאי משם, אין לך לאן לברוח"אמר שון ומשך את השמיכה מעליי והתחלתי לחייך חיוך טיפשי, אפילו אני לא הבנתי מאיפה הוא צץ.
"ידעתי!"שון צעק לפתע וחייך חיוך ניצחון.
"מה בדיוק?"שאלתי והתיישבתי וסידרתי את שיערי שהתבלגנו מהשמיכה.
"את מאוהבת בו."הוא ענה בגאווה, תמיד היה חשוב לו לצאת צודק.
"טוב נו, כן אני מאוהבת בו."אמרתי לבסוף והבנתי שעכשיו אני אצטרך לספק להם מידע על אהבתי לג'ייק,
כל כך לא היה לי כוח לזה.
סיפרתי לשון את הכל, פרננדה כבר ידעה והוא חייך קלות וטפח על כתפי.
"אל תדאגי, אתם תהיו ביחד, ראיתי איך הוא הסתכל עליך היום."הוא אמר, יותר נכון ניסה לנחם אותי, אבל אני מתארת לעצמי כבר מה יהיה מחר, הוא שוב יתעלם ממני והכל יחזור כקדמותו.
"יהיה בסדר."עניתי, מנסה להתחמק מהשיחה המביכה, שלא תמשיך יותר, וגם הצלחתי למזלי.
"יאאלה רואים סרט אימה."פרננדה קבעה עובדה והדליקה את המחשב נייד והתחילה לחפש סרט אימה.
אני מאוד אוהבת סרטי אימה אבל, בזמן האחרון הם נהיו צפויים, כבר בהתחלה אני מגלה את הסוף, אבל עדיין,לא יכולה להפסיק לראות.
פרננדה בחרה ב"קארי"הגירסה החדשה, התכרבלנו שלושתינו על המיטה הזוגית שסיפקה מקום לשלושתינו.
לאחר חצי שעה עיני התחילו להיעצם בעצמן ונירדמתי.

שעון המעורר העיר אותי מהחלום המוזר שחלמתי, אמרתי לעצמי "תודה לה' שהסיוט נגמר", וקמתי ממיטתי כמו בכל בוקר, מוציאה את המדים והלבשה תחתונה מהארון, נכנסת להתקלח ולצחצח שיניים, שיגרה מחורבנת.
לאחר שהתלבשתי יצאתי מהחדר, וירדתי למטבח, שותה את הנס של הבוקר, כמו בכל בוקר ויוצאת מהבית לאחר שאמרתי לסופי שלום.
אספתי את קיילי ונסענו לבית ספר.
נכנסנו לכיתה, התחלתי להילחץ טיפה, במקרה שאתקל בג'ייק, לא ידעתי מה לעשות, איך להגיב, אם להגיב לו שלום, אבל כשנכנסתי לכיתה, לא ראיתי אותו, הרגשתי סוג של ניצלתי.
למרות זאת המורה המעצבנת שלנו נכנסה עם כל האיפור המרוח על פרצופה וביקשה שנוציא מחברות ונתחיל ללמוד מת'.

"אין יותר כיף הפסקה אחרי שעתיים של מת' " אמרה קיילי ולקחה נשימה עמוקה והתיישבנו על הספסל בחוץ.
"נו איך היה אתמול בארוחה?"שאלה קיילי והתלבטתי אם לספר לה על ג'ייק.
"היה נחמד, ג'ייק היה שם, מסתבר שהוריו עובדים עם הוריי."אמרתי וקיילי פתחה את עינייה, נראתה המומה למדיי.
"נו, הוא היה מציק כמו תמיד?"היא שאלה.
"לא, הוא דווקא היה בסדר איתי, אולי בגלל שלבשתי שמלה ועקבים, והורדתי את המשקפיים ושמתי במקום אדשות."אמרתי והיא היבטה בי במבט המום.
"י'חוצפנית, למה אני לא זכיתי לראות את זה?"היא שאלה בעצבים.
"כי לא יכלת להגיע"עניתי בפשטות והבטתי בחצר, עיני חיפשו אותו, אך הוא לא הופיע.
"נכון, אבל שתדעי שפעם הבאה אני באה ואת תהיי בדיוק אותו הדבר הבנת?"היא היא שאלה וקבעה עובדה.
"בסדר, בסדר, רק תירגעי."עניתי ולפתע קלטתי את ג'ייק, עומד מולנו עם ביל, חברו הטוב, הוא הביט בי אך התעלם לגמרי, זה צבט את ליבי אבל לא הפתיע אותי כל כך, ציפיתי לתגובה כזאת.
"עזבי, אל תתייחסי אליו, הוא חרא כמו תמיד."היא אמרה והביטה בי במבט מנחם שלא כל כך ניחם אותי.
"זה בסדר, לא ציפיתי ממנו שיבוא ויגיד לי שלום."עניתי והרגשתי שבא לי לבכות, אני דיי רגישה, אני יכולה לבכות רק מלראות מישהו בוכה.

ההפסקה נגמרה, לורנה הלכה לשירותים ואני הלכתי אל הלוקר שלי, להוציא את הספרים לשיעור הבא, הוצאתי אותם וסגרתי את הלוקר.
"אחח"הוצאתי אנחת כאב, ראיתי ששוב נתקלתי בג'ייק, כולם הסתכלו עלי והתחילו לצחוק.
"תסתכלי לאן את הולכת חתיכת עיוורת."הוא אמר, פה הבנתי שהוא סתם חתיכת צבוע שלא איכפת לו מאף אחד.
"תסתכל אתה לאן אתה הולך"העזתי לענות, הרגשתי חרטה אבל היה כבר מאוחר מידי.
הוא התקרב אלי, הצמיד אותי אל הלוקר בחוזקה שהכאיבה לי בגב, והתקרב עם פניו קרוב אל פניי והביט בי עם עיניו הכסופות שהיפנטו אותי ברגע אחד.
"תשתחרר ממני."אמרתי בקול חנוק, מרגישה את הבכי מחלחל לי בגרון.
"שלא תעזי לדבר אלי שוב הבנת אותי?"הוא אמר ומבטו היה רצחני, ומלא שנאה.
"למה אתה מדבר אלי ככה?מה עשיתי לך?"שאלתי בשיא תמימותי, הוא המשיך להביט בי במבט לא מובן ושיחרר את ידי לאחר כמה שניות בזלזול והלך משם במהירות.
כולם הסתכלו עלי במבט מזלזל, לא יכולתח יותר לשאת את היחס הזה, לקחתי את הרגליים שלי וברחתי משם כשאני בוכה.