בלתי נראית פרק 3
"מה את אומרת, ניסע לחנות של קלואי?נבחר שמלה לנשף?"שאלתי אל פרננדה והיא ישר הרימה את גופה מהמיטה ונעלה בחזרה את נעלי הפלטפורמה שלה שאני לא כל כך מבינה איך היא הולכת עליהן, אבל שיהיה.
השלתי מעלי את המדים של הבית ספר והחלפתי לחולצה פשוטה וג'ינס משופשף, לקחתי את תיקי ואת המפתחות ויצאנו מהבית.
וואו, אני מתה על השמלות שלה, מה את אומרת על זאת?"היא שאלה כשראתה שמלה בצבע אפרסק שמגיע עד כפות הרגליים, היא הייתה יפה אבל לא כזאת מיוחדת.
"לא, היא לא הכי מיוחדת."אמרתי והמשכתי לחפש את השמלה המושלמת.
"מצאתי!"היא צעקה בכל רחבי החנות וכולם זרקו מבט לעברה, מבט מבוהל.
"מה את צועק…"באתי להמשיך את המשפט אבל עצרתי את עצמי כשראיתי את השמלה שהיא החזיקה בידה, השמלה הכי מושלמת שראיתי בחיי.
"וואו, אני הולכת למדוד אותה."אמרתי בהתרגשות וחטפתי את השמלה מידה ונכנסתי מהר לתא המדידה שעמד מולנו ומדדתי את השמלה, שלדעתי יושבת עלי בצורה הכי מושלמת שיש, כאילו תפרו אותה על גופי.
"טוב תקשיבי, את מושלמת, השמלה יושבת עליך בול!"היא צעקה בהתרגשות, גם אני התרגשתי כמו ילדה קטנה.
יצאנו מהחנות המעצבות של קלואי, גם פרננדה קנתה שמלה ממש מדהימה, יצאנו מרוצות ומחוייכות.
"עכשיו הולכים לקנות לך אדשות."היא אמרה, כאילו הזכירה לי שהסכמתי לזה.
"ממש לא."אמרתי והתקדמתי לכיוון הרכב.
"בואי עכשיו או שאני מתחילה לצרוח בכל הרחוב."היא אמרה ובלית ברירה הלכתי איתה, כי אני יודעת שהיא מסוגלת לעשות זאת.
"לאחר ששמתי את האדשות בעיני, הבטתי אל המראה, לפתע ראיתי מישהי, מישהי שלא הכרתי לפני כן, מישהי יותר יפה, הרגשתי באותו הרגע שאני יפה.
זה טיפה ריגש אותי להרגיש ככה, כי אני לא זוכרת את עצמי אומרת דבר כזה.
"טו ארס ארמוסה(את מדהימה)"פרננדה אמרה לי בספרדית בהתרגשות.
"תודה, גם אני חושבת ככה."והרגשתי איך הדמעות עומדות לבגוד בי ולהתפרץ כל רגע.
חזרתי הביתה, אחי ישב מול הטלויזיה, רואה סדרה לא מעניינת וקפצתי עליו וחיבקתי אותו, אחי ג'יימס, הוא החבר הכי טוב שלי, הוא בן 25, ואני הכי בטוחה לספר לו על כל מה שעובר עלי תמיד.
"יפייפיה, מה איפה היית?"הוא שאל כשראה את כל השקיות בידי.
"אני ופרננדה קנינו שמלה לנשף ועוד כמה דברים."עניתי והתיישבתי לידו.
"היי פרננדה, מזמן לא ראינו אותך."הוא אמר ופרננדה התכופפה להביא לו נשיקה על הלחי לאות שלום.
"כן, הייתי בחו"ל."היא ענתה בחיוך והתיישבה לידי.
"אה יפה.."הוא ענה והחזיר את מבטו אל הטלויזיה והתרכז בסידרה.
"רוצים לאכול משהו?"שאלה סופי כשראתה שחזרנו ממסע הקניות.
"לא, תודה."ענינו שלושתינו ביחד.
לאחר יום עמוס ומרגש קמתי בכיף ממיטתי בידיעה שהיום יש חופש שלו ציפיתי כבר מתחילת השבוע.
זרקתי על עצמי בגדים נוחים של בית והלכתי לשטוף את פני ולצחצח את שיני לאחר מכן ירדתי למטה וראיתי את סופי מכינה את המטעמים להיום בערב, אמא שלי החליטה להזמין את החברים שלה מהעבודה, הריחות שהדיפו מהמאכלים שסופי הכינה גרמו לי להיות עוד יותר רעבה.
"בוקר טוב יפה שלי"סופי אמרה והתיישבתי על אחד מהכיסאות.
"בוקר טוב סופי, הריחות האלה משגעים אותי."אמרתי לה והיא חייכה אלי ולקחה צלחת ושמה לי קצת ממה שהכינה והתחלתי לאכול את זה במהירות כאילו חודש לא אכלתי.
"אני רואה שיהיו המון אנשים לפי הכמות שהכנת."אמרתי בעודי מפנה את הצלחת אל הכיור ומתחילה לשטוף אותה, לא רציתי להעמיס על סופי.
"פעם הבאה אל תעשי את זה, בשביל זה אני פה."היא אמרה וחיבקתי אותה.
"את כמו אמא בשבילי סופי, אני עושה את זה בכיף."אמרתי והיא חייכה והחזירה לי חיבוק.
"את מרגשת אותי, את כמו הילדה שלי."היא אמרה, שמחתי לשמוע את זה.
השעה שמונה, פרננדה הגיעה, היא הייתה כל כך יפה.
"לא, אל תגידי שאת הולכת ללבוש את הבגדים האלה, זאת ארוחה מכובדת וצפיתי את זה בא אז הבאתי לך שמלה יפה ועקבים ואין ויכוח."היא אמרה והוציאה מהשקית שמלה לבנה, קצרה וצמודה ונעלי עקב בצבע שחור.
"נראה לך, אין מצב."אמרתי לה והתיישבתי על המיטה.
"יש מצב גדול, אם את לא לובשת את זה אני נועלת את שתינו בחדר ואצעק שאת רוצה להתאבד."היא אמרה וגילגלתי את עיני, כמו תמיד נכנעתי לה ולבשתי את השמלה למראה האמת ישבה עלי ממש יפה, והעקב הגבוה, גרם לגופי להראות יותר יפה.
היא פיזרה את שיערי, הורידה את המשקפיים ושמתי את האדשות שקניתי, היא איפרה אותי וסובבה אותי אל המראה.
"אני..אני…"התחלתי לגמגם, לא ידעתי מה להגיד על מה שראיתי במראה, ראיתי קטלינה אחרת, קטלינה יותר יפה, הרגשתי כל כך הרבה ברגע הזה, רציתי לבכות.
"דיי, אל תתחילי לבכות מדהימה שלי, אמרתי לך, את מושלמת, ואת חייבת לקבל את זה כבר."היא אמרה וחיבקה אותי.
"תודה, הכל בזכותך!"אמרתי בהתרגשות והחלטנו שאנחנו חייבות כבר לרדת כי כולם כבר למטה.
פרננדה ואני ירדנו במורד המדרגות וכל העיניים הביטו בנו, במיוחד בי, הם לא האמינו שראו אותי ככה, יפה.
זיהיתי פנים מוכרות, התיישבתי מולו, זה היה ג'ייק, הוא לא הפסיק להביט בי, מבטו היה מופתע, כנראה זיהה שזו אני, האמת היא לא כל כך הבנתי מה הוא עושה כאן, אבל הרגשתי קצת שמחה, קצת, הרבה שמחה!
תגובות (2)
קראתי עכשיו מתחילת הסיפור
העלילה יפה, ההתקדמות היא בקצב נכון, כל עוד תשתדלי להימנע מקפיצות זמן גדולות זה יהיה מושלם.
הדמות שלה יוצאת קצת שטוחה מידי ולא בדיוק חושבת, את מתארת את נקודת המבט שלה, וחוץ מהתיאור שלה את ג'ק ודעה מפעם לפעם היא עצמה לא מופיעה.
הבעיה של דימוי הגוף שלה היא טבעית ומוצגת בצורה מושלמת.
הרגשתי שהיה יותר מידי מאמץ לתאר בצורה ספרותית בעיקר בפתיחת פסקה או קטע. לדעתי אין צורך להתאמץ יותר מידי על צורה ספרותית כשאת כותבת מנקודת מבט של דמות.
כמו כן עלילות רקע היו מוסיפות הרבה.
וזהו, זו הייתה ביקורת מרוכזת על כל הפרקים.
מחכה להמשך:)
לקחתי את זה לתשומת ליבי, וכן גם אני חשבתי על הקפיצות זמן הגדולות וזה לא יחזור על עצמו, אשתדל להשתפר כמה שאפשר, תודה רבה על התגובה:)