בלתי נראית פרק 2

המורה נכנסה לכיתה, ואיתה ביחד נכנס ג'ייק, הנער הכי יפה שראיתי בחיי.
עיניו הכסופות כישפו אותי כשפגשתי אותו לראשונה בתחילת השנה, שיערו בצבע שחור, מותאמות עם עיניו בצורה מושלמת, גופו שרירי, נדהמתי כשראיתי אותו ללא חולצה בזמן שהיה באימון והיה לו חם אז הוא השיל מעליו את החולצה וכל הבנות הזילו עליו ריר, כולל אני.
אבל הוא בכלל לא יודע איך קוראים לי, כמו רוב הבית ספר.
המורה התחילה ללמד היסטוריה, כל כך לא היה לי חשק עכשיו ללימודים, רציתי רק ללכת הביתה, להיזרק על מיטתי, לעצום את עיני ולשקוע אל תוך מרתון של חלומות.

"סוף סוף הפסקה" קיילי אמרה לאחר שנשמע הצלצול בכל רחבי הבית ספר.
"כן, כל כך לא בא לי בטוב השיעור הזה."אמרתי ולפתע מצאתי את עצמי על הריצפה.
"תסתכלי לאן את הולכת, עיוורת."ג'ק אמר אחרי שנתקלתי בו, לא עניתי, כי לא רציתי עכשיו ליצור שום בעיה, פשוט התעלמתי ממנו וקמתי מהריצפה.
"את בסדר?מה את נותנת לו לדבר אלייך ככה?תעני לו."קיילי אמרה, זה עיצבן אותה שאני תמיד שותקת כשזורקים לי הערות מהסוג הזה.
"אני בסדר, אני מתעלמת מאנשים כאלה."אמרתי בעודי מסדרת את החצאית שעלתה טיפה למעלה עקב הנפילה.
"לדעתי את חייבת להתחיל לענות לחארות האלה, אל תתני להם לדרוך עליך ככה, אחרת אני אתחיל לענות במקומך."היא אמרה בטון טיפה עצבני.
"בסדר, את צודקת."אמרתי לה כדי שתירגע.

לאחר עוד יום בבית ספר, שעבר דיי בשקט ורגוע, חוץ ממה שקרה עם ג'ק, שזה קצת ביאס אותי, בשיא טיפשותי התאהבתי בנער הכי יפה בשכבה, שמתנהג אלי כמו אל אשפה, חזרתי הביתה עם בוב הנהג של המשפחה.
סופי כבר הייתה מוכנה להגיש לי את ארוחת הצהריים שהכינה לפני שהגעתי.
"בואי, תשבי לאכול חמודה שלי."סופי אמרה והתיישבתי לאכול.
"תודה סופי."עניתי והתחלתי לאכול.
"איך היה בבית ספר?"היא שאלה בזמן שדחפתי אל פי חתיכת חזה עוף מלא ברוטב עגבניות.
"היה בסדר."שיקרתי, היה כמו תמיד, חרא.
"ההורים שלי עדיין לא הגיעו?"שאלתי את סופי לאחר שסיימתי את הארוחה.
"לא, הם הודיעו שהם יגיעו בערב, אחיך אמור להגיע בעוד שעה מהעבודה."היא אמרה ופינתה את הצלחת מהשולחן.
"בסדר, תודה."אמרתי ועליתי אל חדרי.
שלחתי הודעה לבת דודתי, שתבוא אלי, משעמם לי.
"וואי גם לי משעמם, אני באה." היא שלחה לי הודעה בחזרה והיא באה אחרי 20 דקות.

"היי"היא אמרה בשמחה וקפצה לחבק אותי.
"היי, התגעגעתי אליך."אמרתי לה והתיישבנו על המיטה.
"גם אני, אנחנו צריכות יותר להתראות אחת עם השנייה."היא אמרה ונשכבה על הכרית.
"צודקת, נו ספרי איך היה בספרד?"שאלתי אותה והיא ופתאום נמרח על פניה חיוך רחב שהגיע עד האוזניים.
"את לא מבינה, הייתי נשארת אם הייתי יכולה, הגברים הכי שווים נמצאים שם."היא אמרה כשהחיוך עדיין מרוח על פניה.
"זה כל מה שמעניין אותך אה?"שאלתי שאלה רטורית.
"אני ואת נטוס ביחד לשם אחרי שנסיים את הלימודים, ונישאר שם."היא אמרה, והתחלתי לצחקק.
"נטוס כן, נשאר לא."אמרתי והיא התיישבה בחזרה.
"אז ספרי, מה עם אהוב ליבך?"היא שאלה וחיוכי ירד מפניי.
"עזבי, הוא בחיים לא ירצה אותי, תראי איך אני נראית ואיך הוא נראה."אמרתי בטון מבואס ומיואש.
"תגידי השתגעת?את מושלמת, את רק צריכה לתקן כמה דברים."היא אמרה ולא כל כך הבנתי את הכוונה.
"מה זאת אומרת?"שאלתי.
"זאת אומרת ש..את צריכה להוריד את המשקפיים ולשים אדשות, יש לך עיניים ירוקות ואת מסתירה אותם עם המשקפיים האלה, את צריכה לפזר יותר את השיער השחור והארוך המושלם שלך, לשים יותר עקבים, את מבינה?"היא אמרה ולא הסכמתי איתה.
"לא, אני ממש לא אהפוך לבובת פלסטיק כמו הבנות בבית הספר שלי, טוב לי ככה."אמרתי והיא הוציאה אנחת ייאוש.
"מי אמר שאת תהיי כמוהן?את תישארי להיות את, פשוט יותר יפה ממה שאת עכשיו."היא אמרה והאמת היא שקצת הסכמתי איתה.
"עזבי, שום דבר לא יעזור לי."אמרתי וחיברתי את הפלאפון שלי אל המטען.
"אל תדאגי, את זוכרת את הנשף עוד שבוע נכון?אני אעשה לך מהפך, אפילו אמא שלך לא תזהה אותך."היא אמרה והיא הזכירה לי את הנשף שמתקיים עוד שבוע, באולם אירועים הכי יוקרתי בעיר, החברה שההורים שלי ושל פרננדה עובדים בה מארגנים נשף לכבוד 20 שנה לקיומה ויהיו שם המון אנשים חשובים, ואני צריכה שמלה ממש יפה ואיכותית לערב הזה.
מקווה שאמצא את השמלה המושלמת.