בלתי נראית פרק 16 (משוכתב)

אני וג'ייק נכנסנו לבית הספר, אני יכולה להגיד שלראשונה בחיי הרגשתי כמו מלכה, כמו אחת שפתאום רואים אותה, שמגלים אותה פעם ראשונה.
"ידעתי שלא היית צריכה לבוא ככה, תראי איך כל החרמנים האלה מסתכלים עלייך, אם אני אריב מכות זה הכל בגללך."ג'ייק אמר ופניו האדימו מהכעס.
"תירגע קוונטין אני רק שלך, וחוץ מזה זאת הייתה המטרה שלי שלא יסתכלו עלי יותר בבוז."אמרתי ואת המילה "בבוז"לחשתי, הוא הבין שזה חשוב לי והביא לי חיבוק.
נכנסתי לכיתה וראיתי את נטלי והשפוטות שלה מסתכלות עלי, מבטן היה מבולבל ונוטף שנאה, זרקתי לעברן חיוך מתגרה והתיישבתי על יד קיילי ההמומה.
"מה עשית לחברה שלי?לאן לקחת אותה?????"אמרה קיילי ואני וג'ייק התחלנו לצחקק.
"זאת אני, רק קצת שונה."עניתי בפשטות והיא הדביקה לי חיבוק מפרגן, אני שמחה שהיא חברה שלי.
המורה למתמטיקה נכנסה לכיתה וכולם השתתקו מיד.
"סליחה את לא שייכת לכיתה."המורה אמרה וכולם החלו לצחוק, גם אני.
"זאת אני קטלינה."אמרתי והיא פערה את פיה וחייכה חיוך מתנצל.
"הוו אני מצטערת, שתדעי שיפה לך ככה."היא אמרה והודתי לה.

השעתיים הראשונות עברו, אני, ג'ייק וקיילי יצאנו לחצר של הבית ספר מול המגרש והתיישבנו בספסל הקבוע שלנו.
"מה קורה?"שאל ביל את שלושתינו והתיישב ליד ג'ייק.
"בסדר חבר, מה חדש איתך אה?ימים שלא דיברנו."ג'ייק אמר.
"כן, תקופה לחוצה, אבל נצא מתישהו נשלים פערים."הוא אמר וקרץ לעברו.
"מתאים לי."ג'ייק השיב.
"נעים מאוד, ביל החבר הכי טוב של חבר שלך."ביל הושיט את ידו מחכה שאושיט את שלי.
"נעים מאוד, קטלינה."השבתי בנימוס, הרגשתי טיפה נבוכה.
"קיילי, היום ניפגשים כן?"הוא שאל וקרץ לה, נדמה לי שהיא לא מספרת לי משהו.
"כן בטח."היא ענתה, לחייה הפכו לאדומות.
"כן בטח אה?"עקצתי.
"אני אספר לך בהזדמנות."היא אמרה והנהנתי.
~~~
אחרי יום מושלם בבית ספר, ללא כל המבטים המזלזלים אלא המתפלאים לטובה, אני וג'ייק נסענו אלי הביתה.
נכנסנו אל תוך הבית, התפלאתי לראות את אמא ואבא שלי, מרווחים על הספה וצוחקים כמו זוג נערים בשנות ה-15 לחייהם, כל כך התגעגעתי לראות אותם, ככה.
מבלי להגיד מילה, קפצתי עליהם והבאתי לשניהם חיבוק חם ואוהב, לא רציתי להרפות, רציתי להמשיך ולחבק אותם, להנות מהם עוד קצת, הם רוב הזמן קבורים בעבודה שלהם, ולפעמים חוזרים ליום, כמו שכנראה הם עשו היום ואז חוזרים לעבודה.
"יפה שלנו, התגעגענו אליך."הם אמרו יחדם, תמיד אומרים את אותם המילים, משלימים אחד את השני, הלוואי ואני אחווה אהבה כזו עם קוונטין שלי.
"גם אני, כל כך…מתי אתם חוזרים?"שאלתי בתקווה שיגידו שיש להם חופש לשנה והם יהיו איתי כל יום ויום.
"מחר יקירתי, אבל בקרוב אנחנו מקבלים חופש, ואנחנו נטוס ביחד לספרד, ונעשה חיים ילדה שלי."אמא אמרה בטון אימהי שכל כך התגעגעתי אליו, לא רציתי שתפסיק ללטף את שיערי כאילו הייתי ילדה בת חמש שהיא מנסה להרדים.
"איזה כיף!עשיתם אותי מאושרת באדם!"צהלתי משמחה.
"דרך אגב, השינוי ממש יפה לך."אמר אבא וקרץ לעברי.
"תודה אבא ואמא, אני עכשיו אעלה לחדר, חבר שלי מחכה לי כבר שעה, בקרוב נרד ותכירו אותו."אמרתי והם הנהנו, עליתי מאושרת לחדר וראיתי את ג'ייק שרוע על המיטה כשהוא מביט על נקודה אחת על התיקרה ולא מזיז עין.

"קוונטין, הכל בסדר?"שאלתי והתיישבתי על ידו.
"לא."הוא ענה בקול חנוק, כאב לי שהוא אמר את זה.
"מה יש ג'ייק, רוצה לדבר איתי?"שאלתי בעדינות בעודי מלטפת את פניו באיטיות מרגיעה.
"אני חושב…"הוא אמר, מתלבט אם להגיד לי מה שיושב על ליבו.
"אני רק רוצה שתדע שאני פה, ואני מוכנה להקשיב לך, אבל אם עדיין קשה לך לדבר על זה אז אני אבין את זה ואחכה עד שתהיה מוכן."אמרתי כשאני עדיין מלטפת את פניו בעדינות, הוא הרים את גופו למצב ישיבה וראיתי דמעה על פניו, כל כך כאב לי, ישר הדמעות החלו לזלוג מעיניי, ללא מעצורים, כואב לי לראות אותו ככה, הבן אדם שאני אוהבת סובל.
"מה יש יפה שלי?"שאלתי בעודי מוחה כל דמעה שמתחלקת לו מעיניו ונוחתת על מורד לחייו.
"פשוט"הוא אמר בקול רועד ואז המשיך. "ראיתי אותך מחבקת ככה את ההורים שלך, ואיך שאתם אוהבים אחד את השני, שלא תביני לא נכון, אני מאושר לראות אתכם ככה, זה עושה לי טוב לראות איך אתם מסתדרים בתור משפחה, פשוט לראות אתכם ככה ביחד, הזכיר את אמא שלי…אני רוצה שגם היא תיהיה מאושרת כמוכם את מבינה?"הוא שאל והנהנתי בהבנה ומחכה שימשיך לדבר.
"אבא שלי הוא…הוא התחיל להמר לפני שנה, שמנו לב להידרדרות של ההתנהגות שלו כלפינו, הוא תמיד היה עצבני בהתחלה, כל הזמן עצבני, ואחרי חצי שנה הוא התחיל להכות את אמא שלי, לא יכולתי לראות את אמא שלי סובלת ממנו ככה, לא יכולתי זה כואב לי את מבינה?אז…ביום של המסיבה זוכרת?"הוא שאל והנהנתי לחיוב. "אז הגעתי הביתה, אמא שלי ישבה במטבח, קלטתי שמשהו לא בסדר, ראיתי פנס על העין שלה, ובאותו היום העצבים שלי גברו עליי, עליתי לחדר שלו, הבאתי לו בוקס בעין, התחלתי לריב איתו מכות, זה אולי נשמע לך ילדותי ואת בטח חושבת שאני ילד מופרע, אבל לא, אני הגנתי על אמא שלי ורציתי לשים לזה סוף, הוא עזב את הבית מאותו היום ולא חזר, ותאמיני לי שטוב שכך, אני לא אהיה כמו אבא שלי,אני מבטיח."הוא אמר והדמעות של שנינו לא מפסיקות לרדת.
"אני כל כך מעריכה אותך, אתה לא מבין עד כמה, אתה הבן אדם הכי אמיץ והכי גיבור שאני מכירה, אני ממש לא חושבת שאתה ילדותי או מופרע, ההפך! אני מעריצה אותך על איך שאתה מגן עליה ורוצה שהיא תהיה מאושרת, היא בטח מודה לה' על זה שקיבלה אותך, אתה מתנה משמיים."אמרתי בכנות והוא הביט בי במבט אוהב, מחבק אותי בחוזקה ובעדינות, נישקתי את צווארו, מריחה ומסניפה אותו, ומודה לה' בשקט שהפגיש בינינו.
"את לא מבינה מה עשית לי עכשיו."הוא אמר בעודו מנגב את דימעותיו.
"מה?"שאלתי כלא מבינה.
"אני אוהב אותך, לא יכולתי לקבל יותר טוב ממך, אני נשבע."הוא אמר ונזרקתי עליו לעוד חיבוק חם ואוהב.
"אני אוהבת אותך קוונטין."
"אני אוהב אותך טרנטינו."