בלתי נראית פרק 15

לא, אני לא מסכים לך!"ג'ייק אמר כשסיפרתי לו על הרעיון של פרננדה.
"בבקשה ג'ייק, אני ארגיש עם עצמי טוב, ויהיה לי יותר קל לעבור את היום."אמרתי ומבטי נהפך לעצוב.
"קטלינה, אני איתך, אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך."הוא אמר אבל אני חייבת לעשות את זה, בשביל השקט
הנפשי שלי.
"בבקשה, אני לא אהפוך לזונה, אני אשאר אני."אמרתי ומבטו נהפך לכעוס.
"אל תדברי על עצמך ככה!אני יודע שתישארי את, ואני מרשה לך רק כדי שתרגישי טוב עם עצמך,
אני מצידי תישארי כמו שאת, את הכי יפה ככה לדעתי."הוא אמר וחיוך נפרש על פני ונישקתי אותו נשיקה
סוערת במיוחד, בחיים לא חשבתי שאני יודעת לנשק ככה.
"וואו, את מטריפה אותי בנשיקות האלה, אבל עדיף שנסיים כבר את העבודה הזאת כדי שיהיה לנו יותר זמן
לשנינו."הוא אמר והמשכנו את העבודה.

ג'ייק:
סוף סוף סיימנו את העבודה המזורגגת הזאת ועכשיו אני יכול לנשק את קטלינה בלי סוף, אני כבר
מרגיש איך אני מתחיל להתאהב בה, זה כל כך פשוט.
"כיף לי איתך"לחשתי לה כששנינו שוכבים על המיטה שלה.
"באמת?"היא שאלה בחוסר ביטחון, זה הורג אותי שהיא מרגישה שהיא לא שווה כלום, אני בחיים לא פגשתי בחורה
שיכולה להצחיק אותי כל כך בקלות, שהיא מצליחה להרגיע את העצבים המזדיינים שלי שקשה לי לשלוט עליהם
ואיך שהיא גורמת לי לחייך בלי שום סיבה, רק מלהסתכל עליה נמרח על פני חיוך טיפשי.
"באמת, את מדהימה, וכזאת יפה."אמרתי לה בכנות, היא חייכה את החיוך הממכר שלה וחייכתי אחרייה.
"אתה הגבר הכי מדהים שאני מכירה."היא אמרה וגרה ללב שלי להחסיר פעימה.
הצמדתי את גופה אל גופי, הרגשתי איך היא נלחצת ומתחילה לרעוד מהמגע שלי, זה העלה לי חיוך צצדי קטן ומרוצה.
"תנשקי אותי."אמרתי לה והיא הביאה לי נשיקה ארוכה ונעימה.

קטלינה:
"מה זה לאן את הולכת ככה?"שאלה סופי, היא ראתה שאני בלי משקפיים, מאופרת, שיערי היה פזור, נעלתי עקבים
שהגביהו אותי ונתנו לגופי צורה יותר יפה, קשרתי את החולצה המכופתרת ובטני טיפה חשופה, אני הולכת להראות
לכולם שגם אני שווה, שגם לי יש מה לומר.
"לבית ספר, שיהיה לך יום טוב סופי"אמרתי והלכתי לאחר שהבאתי לה נשיקה על הלחי.
היא כמו אמא בשבילי, אני רואה אותה יותר מאשר את המשפחה שלי, אבא ואמא שלי קבורים בעבודה, לפעמים לא חוזרים הביתה
אחי גר לבד, עובד בלי הפסקה, ואני נשארת רק עם סופי, לכן היא כמו אמא בשבילי.

"את לא הולכת ככה."ג'ייק אמר כשראה אותי.
"דיי נו דיברנו על זה, בבקשה, אני רוצה להראות לכולם שגם אני יפה."אמרתי בעצב.
"אבל יש לך אותי, מה את צריכה לקבל הערות מגברים אחרים שאת שווה?המילה שלי לא מספיקה לך?"
הוא שאל בטון נעלב, כל כך רציתי שהוא יבין אותי.
"ברור שהיא מספיקה לי, ובזכותך קיבלתי את האומץ לצאת ככה מהבית, כי אני מרגישה יפה, וזה הכל בזכותך!"
אמרתי והוא המשיך להביט בי ולאט לאט התרכך ונישק את שפתיי והחל לנסוע.