בלתי נראית פרק 11

"אממ…אני צריך לזוז, את תהיי בסדר?"תירצתי לה, והיא הנהנה לחיוב.
"תודה על הכל, באמת."היא אמרה בכנות,אני אוהב את הכנות שלה,היא לא כמו כל הבנות המזוייפות האלה שמשקרות לי כדי שארצה אותן, היא לא מנסה להיות מישהי שהיא לא, ולעזאזל, יכולתי לנשק אותה עכשיו, אבל השתפנתי,בחיים זה לא קרה לי, אני גם מרגיש שאני מתחיל ל…אני אפילו לא יודע להסביר לעצמי כי בחיים לא חוויתי את זה.
טוב, נתראה מחר בבית ספר יפה.אמרתי ונישקתי את ראשה ונסעתי הביתה.
אני מכין את עצמי נפשית לכניסה הביתה, מתפלל בכל כוחי שאבי לא נמצא בבית, כדי שלא אאבד שליטה ואביא לו בוקס לנגד עיני אימי, היא שונאת שאני והוא רבים, היא תמיד אומרת שזה אבא שלי ושאני צריך לכבד אותו אבל לא, מצידי שיזדיין, שימות אפילו, אני מגן על אימי מפני המכות שהיא מקבלת ממנו כמעט כל יום, היא טוענת שהוא במצב קשה עכשיו נפשית, אבל אני תמיד אומר לה שהוא בן אדם חולה, שהתמכר להימורים, מבזבז לאט לאט את הכסף של כולם,אומנם הוא מרוויח המון בעבודה, אבל עדיין הוא המודל לחיקוי של הבית והוא צריך להראות לנו את הדרך הנכונה בחיים, בינתיים אני עושה את זה, יש לי אח ואחות, מנסה בכל כוחי לכוון אותם למקום הנכון, אבל אמא, היא נכנעת לו מהר, היא אוהבת אותו, לעזאזל אהבה, היא סובלת,ככה אי אפשר לאהוב, מגיע לה הרבה יותר מהזבל הזה.
"היי אמא"הראתי נוכחות וראיתי את אימי יושבת במטבח שותה כוס קפה,כהרגלה.
"היי מתוק שלי"היא אמרה בקולה האימהי והרך שאני תמיד שמח לשמוע.
פתחתי את המקרר והוצאתי קולה, מזגתי לעצמי והתיישבתי מול אימי.
"תסתכלי עלי."אמרתי בנימה כעוסה ולסתי התהדקה בחוזקה, מרגיש את העצבים הבלתי נשלטים שךי עולים אל מוחי ומשתלטים עלי מבלי שארצה.
"דיי,אני בסדר, באמת."היא שיקרה, הרמתי את פניה בעזרת ידי וראיתי את עיניה נפוחה וכחולה, זרקתי את הכוס בחוזקה על הריצפה שהרסקה לרסיסים קטנים, עליתי למעלה בצעדים כבדים ומהירים לעבר חדרם של ההורים שלי, מכין את האגרוף עוד לפני שהגעתי לחדר, גופי רעד, מה שאני הולך לעשות עכשיו, אני יודע שאצטער עליו כל החיים, אבל לאמא שלי מגיע שקט נפשי ולא אתן לאף אחד יוץר לפגוע בה.