בלתי נראית פרק 1

קמתי ממיטתי ללא חשק, מעלה בדעתי כל מני מחשבות על איך יעבור היום בבית הספר.
מה כבר יכול לקרות?אני עדיין אותה אחת, אותה אחת שאף אחד לא שם עליה, עובר לנגד עיניה מבלי למצמץ, מבלי לשים לב לקיומי, כאילו הייתי רוח רפאים.
סחבתי את גופי אל הארון, פותחת אותו באיטיות מוחלטת, מוציאה ממנו את המדים של הבית ספר, חצאית משובצת רופפת מלמטה וחולצה לבנה מכופתרת, והנחתי אותם על המיטה בזהירות רבה שלא יתקמטו.
נכנסתי למקלחת, ציחצחתי את שיני תוך כדי שהמים החמים זורמים מעלי, שוטפים את גופי.
אני לא מבינה את הורי, מדוע הם היו חייבים לשים אותי בבית ספר פרטי, עם כל הפלצנים האלה, שחושבים שהם הכי טובים, שהם מעל כולם כי יש להם כסף, אומנם אני בת להורים עשירים, אבל מעולם לא החשבתי את עצמי לאחת שמגיע לה הכל, כי יש לי כסף, אני לא שייכת לשם.

לאחר שניגבתי את גופי עם המגבת הלבנה החדשה שסופי, המשרתת של הבית הניחה במקלחת שבחדרי, מרחתי על גופי קרם גוף בריח וניל לבנדר, לבשתי את המדים של הבית ספר ונעמדתי מול המראה, לא אוהבת את מה שעיני רואות, אבל אני חושבת שהשלמתי עם המראה שלי אז היום, יותר קל לי להביט על עצמי במראה.
שמתי משקפיים, אספתי את שיערי לקוקו גבוה והדוק, ניתקתי את הפלאפון שלי מהטעינה ושמתי בתיק, נעלתי את נעלי הבובה השחורות שלי ויצאתי מהחדרי והלכתי למטבח.
"בוקר טוב קטלינה, מה להכין לך לארוחת הבוקר?"שאלה סופי תוך כדי שאני מתיישבת על אחד מהכיסאות שבמטבח.
"בוקר טוב סופי, האמת היא שאני רוצה רק נס קפה, אני לא רעבה."עניתי לסופי והרמתי את העיתון שהיה מונח על השולחן.
"בסדר קטלינה."היא אמרה בחיוך והלכה להכין את הנס שביקשתי.
בזמן שעיינתי בעיתון, הפלאפון שלי צילצל, סגרתי את העיתון והנחתי אותו בחזרה על השולחן והוצאתי את הפלאפון מהתיק, ועניתי לשיחה.
"היי קיילי, מה קורה?"
"הכל טוב קטי, מתי את באה לכיווני?"
"עוד 20 דקות אני אצלך."
"טוב, מחכה לך"
ניתקתי את השיחה והתחלתי לשתות את הנס קפה שסופי הכינה לי.
"תודה סופי, הנס היה ממש טעים"אמרתי לסופי וקמתי מהכיסא.
"אין בעד מה חמודה, שיהיה לך יום טוב."היא אמרה ולקחתי את התיק ויצאתי מהבית, הנהג של המשפחה חיכה לי בחוץ.
"בוקר טוב בוב, תיסע קודם לקיילי ואז לבית ספר."אמרתי לבוב.
"בוקר טוב קטלינה."הוא אמר והתחיל לנסוע.
לאחר 15 דקות הגענו לקיילי, היא נכנסה לרכב והתחלנו לנסוע לכיוון הבית ספר.
"מה את נראית מבואסת?"שאלה קיילי.
"אני לא מבואסת, פשוט קצת עייפה."שיקרתי, אני באמת מבואסת, מבואסת שאני צריכה לעבור עוד יום בבית הספר הנוראי הזה.
"כן, גם אני עייפה, חבל שלא באת למסיבה אתמול, היה ממש כיף."היא אמרה ושמה על גבה את התיק כי הגענו לבית הספר.
"לא הרגשתי כל כך טוב, ואת יודעת שאני לא מתחברת לכל המסיבות האלה."אמרתי ויצאנו מהרכב.
"את פשוט צריכה קצת להשתחרר זה הכל."היא אמרה ונכנסנו לבית הספר.
קיילי יותר מקובלת ממני, אני סתם החברה המכוערת שלה, לא מבינה איך היא בכלל חברה של אחת כמוני, בטח כולם אומרים לה את זה.
"נחשוב על זה."אמרתי לה ונכנסנו לכיתה, מתפללת שהיום יעבור כמה שיותר מהר.