בלי משחקים – פרק 5

פרק 5 – סכסוכים

״אמילי- מהר!״ הוא אמר לי בקול.
״מה-״ לפני שהבנתי מה קורה, השפתיים שלו היו על שלי.

–
השפתיים שלי לא זזו, אלה רק שלו.
ניסיתי להשתחרר ממנו, אבל הוא לא נתן לי עד שידע בוודאות שמאט ומייגן עומדים לידינו.
״נו נו נו, מה יש לנו כאן?״ שמעתי את מאט ממש קרוב אליי.
שוב, ניסיתי להשתחרר מהשפתיים ומהאחיזה של ג׳ורדן. הפעם הוא נתן לי.
נשענתי אחורה, מתנשפת כולי ללא אוויר, לא יכולה לדבר.
הסתכלתי משמאלי, וראיתי לצידנו את מאט משועשע איתו מייגן שנראית מזועזעת.
״מה? מייגן?! ממתי אתם כאן?״ ג׳ורדן שאל, מעמיד פנים מבוהל. אכן לילד הזה יש כישורי משחק מרשימים. אם לא ידעתי את האמת, מהר מאוד הייתי מאמינה. אבל מאחר ולשנינו היה ברור שהוא ידע בדיוק ממתי מייגן עמדה לידו, העמדת הפנים הזאת לא עובדת עליי.
״מספיק זמן בשביל לראות את שניכם!״ מייגן עמדה וצעקה. התפלאתי עד כמה היא יכולה להיות מטומטמת. הרי היא זאת שהרגע התנשקה עם מאט.
הם התחילו לצעוק אחד על השני, כל אחד אומר משהו אחר.

רגע, למה לא עצרתי את הכל? למה היה לי אכפת מהמערכת יחסים של ג׳ורדן ומייגן עוד אחרי שמייגן מזלזלת בי וג׳ורדן רק הרגע ניצל אותי בשביל לגרום לה לקנאה?
עצרתי שניה כדי לחשוב, בזמן שהם ברקע מתווכחים ומאט צופה משועשע במחזה.
ידעתי בדיוק למה לא עשיתי כלום. למה לא עצרתי את ג׳ורדן מהעמדת הפנים וההצגה המגוחכת מול מייגן.
הסיבה הייתה כי אולי בסתר שאני בעצמי רציתי לגרום למאט לקינאה? שבעצם גם אני כמו ג׳ורדן נפגעתי מלראות את הנשיקה ההיא? בעצם, כל זה בכלל לא הגיוני. הרי ביני לבין מאט כבר אין כלום. אין לי רגשות כלפיו וגם לו אין כלפיי.
הייתי מבולבלת כל כך שהראש שלי כבר התפוצץ.

ישבתי שם, בדיוק כמו מאט מסתכלת על הזוג המסוכסך.
״אז אמ,״ מאט התחיל. אמ? באמת? מי הוא שייתן לי כינויים? ״ממתי כל זה התחיל? כבר שבוע וכבר מצאת לך מישהו? אני חייב להודות שאני מתרשם. את טובה כמעט כמוני.״ הוא גיחח, ואותי זה הרגיז. ״לא חשבתי שדווקא את, אמילי התמימה תשבור ותהרוס מערכת יחסים כמו זאת בזמן כל כך קצר.״ הפעם הוא פלט צחוק. מה שהרגיז אותי עוד יותר. ״את יודעת שכבר שנה וחצי שהם זוג? ועכשיו בגללך כל זה מתפרק?״ הוא לחש לי. אשמה התחילה להציף אותי.

״זה לא נכון אבל! אתה זה שסכסכת ביניהם! אתה זה שנישקת אותה! זאת לא אני! זאת לא-״ התפרצתי. לא יודעת את מי אני מנסה לשכנע, אותו או אותי.
״ששש… אמילי, זה בסדר.״ הוא אמר לי בטון מנחם. ״מסתבר ששנה באמת מספיקה כדי לשנות בן אדם. כנראה שאת כמוני עכשיו.״ הוא צחק.
״אני ממש לא כמוך. אל תעליב אותי.״ אמרתי, מנסה לשמור על קור רוח אחרי ההתפרצות שהייתה לי כמה דקות לפני כן.
הוא גיחח שוב כששמע את מה שאמרתי. ״כנראה שעוד לא למדת שלהיות כמוני זאת מחמאה.״ הוא חייך. הוא באמת נהנה מעצמו, מה? שחצן.

אבל לי אין בעיה, כי שניים יכולים לשחק במשחק הזה.