בלי משחקים- פרק 4

פרק 4- סוף שבוע מפתיע

זה היה כבר סוף השבוע, אותו ביליתי בלנוח, לצפות בטלויזיה ואפילו בלהתכתב עם זואי.
הימים האחרונים היו דומים ליום הראשון. הצקות ממאט, ארוחות צהריים עם החברים שלו, פרצופים ממייגן, מחמאות מטום ואפילו הספקתי להכיר גם את ג׳ורדן, עוד אחד מהחברים של מאט שהתגלה לי כאחד שכיף לדבר איתו.

עדיין, השיחה האחרונה האמיתית שלי עם מאט הייתה רק ביום הראשון ללימודים, ועדיין לא קיבלתי תשובה לשאלה שלי- למה הוא עבר לכאן מבית הספר הפרטי.

צלצול ורטט נשמעו מהפלאפון שלי. הרמתי אותו מהמיטה ועניתי בלי להסתכל על הצג. ״הלו?״
״היי אמילי.״ זה היה ג׳ורדן. ״אה, הי ג׳ורדן.״ עניתי.
״בואי נפגש עכשיו, יש לי לקחת אותך לאנשהו. תהיי מוכנה עוד חמש דקות.״ הוא אמר בישירות.
״בסדר.״ אמרתי וקמתי מהמיטה אל הארון, מנתקת את הטלפון.
בחרתי חולצה קצרה שחורה, ג׳ינס ונעליים סגורות סגולות.
צלצול נשמע, כנראה שהוא הגיע. ״אמילי, יש כאן מישהו שמחכה לך.״ אליסה קראה מהקומה למטה. ״אני באה״ קראתי חזרה, מסדרת את השיער ופותחת את הדלת.
ירדתי למטה, אליסה כבר לא הייתה שם ובדלת חיכה ג׳ורדן.
״היי.״ אמרתי וחייכתי, והוא אליי חזרה. הוא סקר את הבית, נראה נלהב.
״וואו. הבית שלך עצום.״ הוא אמר ואני צחקתי.
יצאנו החוצה לכיוון מכונית שלו. הסתכלתי עליו. השיער הכהה שלו עף ברוח, משתלב עם העיניים החומות שלו. נכנס מדלת הנהג ואני לצידו, התניע והתחיל לנסוע.

״אז, לאן אנחנו נוסעים?״ שאלתי. לא הכרתי את הדרך.
״את תראי.״
לאן הוא רצה לקחת אותי? לא יצאנו לפני לאנשהו, גם לא ככה סתם בתור ידידים. ומה מייגן תחשוב על זה? היא הרי חברה שלו, לא? לפי מה שאני יודעת היא לא כל כך נחמדה, במיוחד לא אליי. הנחתי שאם הוא חושב שזה בסדר, אז כנראה זה באמת בסדר.

אחרי כמה דקות ג׳ורדן עצר את המכונית ויצאנו ממנה שנינו. רחוק מאיתנו נשמעה מוזיקה חזקה.
״בואי״ הוא אמר לי, והלכתי לצידו.
נכנסנו משער גדול לרחבה עצומה. הסתכלתי סביבי- הרבה אנשים, דוכנים ומוזיקה רועשת.
״לקחת אותי לפסטיבל?״ שאלתי בחיוך גדול. הרבה זמן לא הייתי בפסטיבל כזה.
הוא לא ענה, רק חייך אליי והתקדם, אני לצידו.

״אז אמילי, מאיפה את ומאט מכירים בדיוק?״ הוא שאל בזמן שהסתובבנו בין האנשים.
״היינו חברים פעם, עד ש-״ נעצרתי. באמת רציתי לספר לו את כל מה שקרה? ״סיפור ארוך.״ אמרתי וחייכתי אליו.
הוא הסתכל קדימה, מקמט את המצח, נראה שהוא שקוע במחשבות.
״ג׳ורדן?״ שאלתי, לראות אם הוא איתי. ״אה, כן.״ הוא הפנה אליי את הראש במהירות. ״את רעבה?״ הוא שאל אותי. הנהנתי. ״חכי פה.״ הוא אמר לי וראיתי אותו הולך לדוכן שהיה כמה מטרים מאיתנו, עומד בתור הקצר ומחכה לתורו.
בינתיים, התיישבתי באחד השולחנות הקרובים, מסתכלת על הרחבה שהייתה מלאה באנשים. הסתכלתי על האנשים שרוקדים, צוחקים ונראה שנהנים.
עברתי לאט לאט עליהם עם העיניים, כשפתאום הן נעצרו על זוג מתנשק. זאת הייתה נשיקה חזקה, בולטת שמשכה את עינייהם של כמה מהאנשים. הכרתי את הנשיקות האלו.
הנערה הייתה בלונדינית, והנער גם הוא. שניהם היו נראים להוטים אחד לשני.
רק שאחר כך הבנתי שזאת לא הייתה סתם בחורה, והוא לא היה סתם גבר, והם בכלל לא היו זוג.
אלו היו מייגן ומאט.

–

הייתי בשוק. איך מאט יכל לעשות את זה לחבר הכי טוב שלו? איך הוא יכל לקחת לו את החברה וככה לנשק אותה כאילו הם היו זוג מאז ומתמיד?
ישבתי ובהיתי בנשיקה הארוכה, לא שמה לב שיד נוגעת בכתף שלי.
״אמילי? אמילי? הכל טוב?״ שמעתי שאת ג׳ורדן מאחורי. הוא התיישב בכיסא מלפני, מניח משהו על השולחן.
עדיין בהיתי בנשיקה מרחוק, לא יודעת מה להגיד.

״ג׳ורדן, אני חושבת שכדי שתראה את זה.״ הצבעתי על הכיוון של מאט ומייגן, עדיין מרותקת.
הוא הפנה את הראש לאיפה שסימנתי לו. חבטה חזקה שגרמה לי להפנות את ראשי מיד חזרה אל ג׳ורדן נשמעה על השולחן.
״שוב הוא עושה את זה!״ הוא צעק בכעס. ״מה? מה זאת אומרת שוב?״ שאלתי, מבולבלת.
״כל פעם זה קורה. עם כל אחת. כל מי שאיתי בסוף איתו!״ הוא אמר בעצבנות שהיה קשה להתחמק ממנה.
עדיין הייתי בשוק מהסיטואציה. הפניתי את ראשי שוב לאותו המקום בו מאט ומייגן עמדו לפניי, רק שהפעם ראיתי אותם יותר קרובים, באים לקראתנו.
״כל פעם מחדש! מאז שהוא הגיע! וכל פעם אני סולח לו על זה כמו-״ הוא רגז. ״ג׳ורדן, הם-״ ניסיתי להגיד לו ללא הצלחה. הסתכלתי שוב לכיוונם, הם היו קרובים יותר, מסתכלים עלינו.
״לא! אני לא אתן-״ הוא המשיך שוב. ״הם באי-״ שוב ניסיתי להעיר ללא הצלחה.
״די אמילי! עזבי אותי, אין לי כוח לזה עכשיו!״ הוא צעק שוב. ״הם מסתכלים עלינו, מתקדמים לכיוון שלנו!״ סוף סוף הצלחתי להגיד לו.
הוא הפנה מהר את הראש שלו לכיוון שלהם, מבין מה ניסיתי להגיד לו כל הזמן. הבעת הפנים שלו התחלפה מכעס ללחץ.
״אמילי- מהר!״ הוא אמר לי בקול.
״מה-״ לפני שהבנתי מה קורה, השפתיים שלו היו על שלי.