בלי משחקים- פרק 18

פרק 18- סוף סוף בבית

השדה תעופה היה כל כך גדול, שלא הייתי בטוחה בכלל אם אני במקום הנכון. הדבר היחיד שהייתי בטוחה בו הוא שסוף סוף אני בארץ.

״אמילי!״ הפניתי את הראש לכיוון הקול וראיתי את אלכס רץ לעברי.
״אלכס!״ החזרתי ורצתי עם המזוודה בידי.
הוא עמד מולי וחיבק אותי חיבוק חזק וחונק כמו שרק הוא יודע לחבק.
״אלכס,״ ניסיתי לדבר. ״אני לא נושמת-״ אמרתי במהירות והוא הרפה מיד את הידיים שלו ממני.
״מצטער, פשוט התגעגתי אלייך. היה משעמם בלעדייך״ הוא אמר וחיוך הופיע על פניו.
״גם אני התגעגתי אלייך״ אמרתי לו. ״מה עם אמא שלך? מתי היא חוזרת?״ נזכרתי פתאום. אלכס היה אמור להיות אצלי בזמן שאמא שלו לא בארץ.
״למה, את לא רוצה אותי אצלך יותר?״ הוא שאל בציניות ועשה פרצוף עצוב.
״מה?! ממש לא! אני מתה שתשאר!״ צחקתי ונתתי לו דחיפה בכתף. הייתי שמחה אם הוא יישאר עוד, במיוחד בתקופה הזאת שאני צריכה עזרה ממישהו.
״גם אני.״ הוא אמר וחייך, ואני אליו. ״עכשיו בואי הביתה, יש לך חוויות לספר לי!״ הוא אמר ושם יד על הכתף שלי, מוביל אותי ליציאה.

אחרי הטירוף שחוויתי ביום הראשון של איטליה, הרגשתי שאני צריכה להשאר מפוקסת. הפעם לא יצאתי מאוטובוסים, ישנתי אם אחרים או ברחתי בגשם. הדבר היחיד שהייתי עסוקה בו היה הטיול.
ביליתי יותר זמן עם טום, ומידי פעם שוחחתי עם מאט, למרות שלרוב לא הצלחתי. מיד אחרי היום הראשון דאגה מייגן להיות צמודה למאט עד כמה שאפשר.
ג׳ורדן היה עם זואי, שנראתה שמחה בחברתו. כמובן שעל ג׳ורדן לא יכולתי לספר לזואי. לא רציתי לאכזב את החברה הכי טובה שלי.
בימים האלו ג׳ורדן ומייגן שלחו לי מבטים מעצבנים בכל פעם שראו אותי עם טום או מאט. ניסיתי להתעלם, אבל היו פעמים שלא יכולתי ומיד תירצתי שאני הולכת לשירותים.

זה היה טיול ארוך, אולי מידי. התגעגעתי לאלכס, לאליסה, לבית הגדול. אני שמחה שחזרתי סוף סוף.

״והנה אנחנו כאן״ אלכס אמר ופתח לי את הדלת כניסה לבית.
נכנסתי והסתכלתי סביבי. בלונים קישטו את הסלון ושלט גדול שהיה תלוי ועליו היה כתוב ׳ברוכה הבאה׳.
אלכס נכנס אחרי וסגר את הדלת. ״אוהבת?״ הוא שאל וצחק.
״ברור!״ חייכתי וחיבקתי אותו.
מאחורי שמעתי דלת נפתחת. הסתובבתי וראיתי את אליסה.
״אמילי! מתי הספקתם להגיע?!״ היא שאלה וחיבקה אותי חזק.
״בדיוק עכשיו״ אלכס אמר והלך למטבח.
אליסה הרפתה מהחיבוק והסתכלה עליי.
״היית חסרה.״ היא אמרה וחייכה, ואני החזרתי לה חיוך רחב.

–

״אז את רוצה להגיד לי שישנת יחד עם מאט?״ אלכס שאל בשוק ולקח עוד פופקורן מהקערה.
הנהנתי לו לחיוב. ״אבל עזוב את זה עכשיו. לא סיפרתי לך עוד על ג׳ורדן.״ אמרתי. ״לפני הטיסה הוא בא אליי והזכיר לי את הנשף.״ אמרתי ונזכרתי ברגע. ״למה שיזכיר לי את זה סתם ככה?״ שאלתי.
אלכס צחק. ״אמילי, הנשף שלך הוא ממש בקרוב.״ הוא אמר. ״הוא בטח ניסה לרמוז לך שתלכי איתו״
״אוי לא. אני בחיים לא אלך איתו!״ צעקתי מהמחשבה על זה.
״תרגעי אמילי,״ אלכס צחק. ״יהיה בסדר. אוקיי?״ הוא שאל ברוגע, ואני הנהנתי לו בהסכמה.

–

שבוע לאחר החזרה שלנו מאיטליה, התחילו כבר התכנונים לנשף שיערך השבוע. כרגיל, אלכס צדק.
לרוב כבר היה עם מי ללכת, ואני הייתי אחת מהרוב. קבעתי כבר ללכת עם טום לפני כמה ימים. אני חושבת שזה היה המעשה הנכון לעשות. טום היה החבר שלי, ולא אף אחד אחר.

״את מבינה מה זה אומר אמילי?!״ זואי צעקה בהתרגשות בזמן שהסתובבנו במזדרון בהפסקה.
״מה?״ שאלתי, לא הייתי מרוכזת.
״שאני הולכת עם ג׳ורדן לנשף!״ היא צעקה באושר.
״וואו, מזל טוב!״ לא ידעתי מה להגיד. הייתי שמחה בשבילה. הרגשתי הקלה. לפי מה שאלכס שיער ג׳ורדן היה אמור להזמין אותי, אבל אחרי ששמעתי מזואי שג׳ורדן איתה, יכולתי להרגיש בטוחה עם עצמי.
״אז חשבתי שנוכל ללכת ביחד. את יודעת, את טום ג׳ורדן ואני.״ היא חייכה.
״כן, זה יהיה מעולה״ אמרתי לה בחיוך.

הסתכלתי סביבי, על המסדרון ועל כמות האנשים שהיו בו. מרחוק ראיתי מישהו שבלט לי לעין.
זה היה מאט, שבא לקראתנו.

״אמילי, אפשר אותך לשניה?״ הוא שאל והסתכל על זואי. סימנתי לה עם הראש ללכת.
״אה, מצטערת. אני אשאיר אתכם לבד.״ זואי הבינה את הרמז. ״נפגש בשיעור!״ היא צעקה לי כשהתרחקה.
הסתובבתי חזרה אל מאט שעמד ממש מולי.
״כן, אז מה רצית להגיד לי?״ שאלתי וראיתי ששאר התלמידים מסתכלים עלינו, מה שהפך את הרגע לעוד יותר מביך משהיה.
״רציתי לשאול אם תוכלי לבוא איתי לנשף בעוד כמה ימים. מייגן רצתה ללכת איתי, אבל את יותר חשובה לי.״
אוי לא.
הסתכלתי על הרצפה, לא ידעתי מה להגיד. ראיתי קופסא קטנה ירוקה בידיו של מאט. הרמתי את ראשי חזרה אליו.

״אה, כן. רציתי לתת לך את זה.״ הוא אמר והושיט לי אותה. שתקתי לשניה, מסתכלת על התלמידים סביבנו שלחשו לי להסכים. הרגשתי כל כך לחוצה.

״מאט, אני מצטערת, אני לא יכולה לקבל את זה.״ אמרתי מיד.
״למה לא?״ הוא שאל בשקט, מבולבל.
״כי אני לא יכולה ללכת איתך. אני הולכת כבר עם טום.״ ניסיתי ללחוש כדי להשאיר את השיחה הזאת פרטית. ראיתי את העצב שעל פניו.
״מאט, אני מצטערת.״ אמרתי לו, עצובה גם אני.
״זה בסדר.״ הוא אמר, אבל ידעתי ששום דבר לא בסדר.
״תוכל להביא את המתנה למייגן.״ ניסיתי להיות חיובית.
״לא, זה לא משהו שאני יכול להביא למייגן. המתנה הזאת מיועדת לך. קחי אותה.״ הוא אמר והושיט לי אותה.
לקחתי את הקופסא מידו והסתכלתי עליה. לאט לאט משכתי את הסרט הכחול שעטף אותה.
לבסוף פתחתי אותה, וראיתי בתוכה את אותו זוג האוזניות היקרות להן התחננתי באיטליה, אבל לבסוף גיליתי שלא היו במלאי. בחנתי את היהלומים הכחולים שהיו עליהן, כל כך יפות. מאט באמת קנה לי אותן?
״תוד-״ אמרתי והרמתי את הראש מהקופסא, אבל הופתעתי לגלות שהמסדרון היה ריק מאדם. מאט כבר לא היה שם, וככה גם שאר התלמידים.