בלי משחקים- פרק 15

פרק 15- אוזניות

הלכנו ברחובות מלאי החיים של רומא. המון תיירים, חנויות ומסעדות סביבנו. הכל לשירותינו.
״אתה יודע שאבא שלי ממש יתחרפן כשהוא ישמע על זה שברחתי מהאוטובוס באמצע הטיול, נכון?״ שאלתי את מאט בלחץ.
״לא אם את איתי.״ הוא אמר וידעתי שהוא צודק. עוד שהיינו ׳ביחד׳ מאט התחבב על ההורים שלי, במיוחד על אבא שלי. אבא שלי סמך על מאט, ולצערי גם אני- מה שלא הייתי צריכה לעשות.
״אתה מכיר את המקום הזה בכלל?״ שאלתי בזמן שהלכנו.
״כן. הייתי בא לכאן כל פעם כשטסתי לרומא.״ הוא חייך לעצמו.
״הייתה טס לבד?״ שאלתי בפליאה והוא גיחח.
״לא, הייתי בא לכאן הרבה עם-״ הוא התחיל אבל עצר את עצמו. חיכיתי שימשיך את המשפט, אבל הוא שתק. לקחו לי כמה רגעים כדי להבין מה רצה להגיד. הוא בא לכאן עם החברה שלו. או שאולי היו בעצם כמה? זה לא היה באמת משנה, זה לא היה משהו שבאמת רציתי לדעת.

המשכנו ללכת בשתיקה, עד שנעצר מול אחת המסעדות.
״הגענו.״ הוא אמר ונכנס, אני אחריו.
זאת לא הייתה מסעדה גדולה, אבל גם לא קטנה. הקירות היו צבועים בגוון של חום והכיסאות היו אדומים.
״שלום״ אמר איש במבטא איטלקי והתקדם אלינו. שיערתי שהיה המארח.
״שלום״ החזיר לו מאט ״אנחנו שניים.״ אמר והצביע עליי. האיש הנהן והוביל אותנו לשולחן ולצידו שני כיסאות.
התיישבנו בשתיקה. הסתכלתי על מפת השולחן הלבנה, עליה היה מונח תפריט. הסתכלתי על מאט, שעשה את בדיוק אותו הדבר.
״תבחרי לך משהו.״ הוא אמר. הנהנתי והסתכלתי חזרה על התפריט.

״אתם רוצים להזמין?״ שמעתי אדם מעליי והרמתי את הראש, זה היה אחד המלצרים עם פנקס בידו.
״כן״ אמר לו מאט והפנה את הראש אליי. ״אמילי, מה בחרת?״ הוא שאל אותי.
״אמ, אני אקח צ׳יפס.״ אמרתי מיד.
מאט התחיל לצחוק. ״את באיטליה אמילי. צ׳יפס זה מה שאת לוקחת?״
המלצר פלט צחוק גם הוא, מה שאותי הרגיז.
״כן מאט. זה מה שאני לוקחת.״ אמרתי בחדות. הוא חייב לעשות מכל דבר צחוק?

כשגמרנו לאכול, הרגשתי שהבטן שלי על סף התפוצצות. מאט צדק בזה שהביא אותנו לכאן, זאת הייתה מסעדה באמת טובה.
חזרנו לרחובות, מסתובבים בין חנויות.
הרגשתי קצת כעס על מאט, למרות שרק עכשיו שילם עליי ונכנס איתי לכל חנות שרציתי. הרגשתי כעס כי גם אם עשה את כל הדברים האלו, לא ידע לכבד אותי.
גם אם זאת הנשיקה הזאת באותו הערב או סתם מנת צ׳יפס, זה הרגיז אותי.
כמו שהייתי רגילה, ניסיתי להעמיד פנים שלא הרגשתי כלום.

״וואו!״ צעקתי למראה זוג אוזניות שהיו בחלון ראווה של אחת החנויות. מאט עמד לצידי, מסתכל עליהן גם. הן היו לבנות שמקושטות ביהלומים בצבע כחול.
״הן יפות.״ אמרתי, ממשיכה להתסכל עליהן. ראיתי שמאט מהנהן בהסכמה. לצידן היה תג המחיר, עליו היה כתוב 400€.
״אני הולכת לקנות אותן.״ אמרתי.
״אמילי השתגעת? אלו 400 יורו!״ הוא אמר, כמעט בצעקה.
״וזה לא משהו שאין לי.״ אמרתי ונכנסתי לחנות, מנסה להתחמק ממה שיש לו לענות.

״שלום.״ תפסתי את תשומת ליבה של המוכרת שישבה בחנות, קוראת עיתון על הדלפק.
״שלום.״ ענתה בטון משועמם, לא הרימה את ראשה מעיתון.
״אני רוצה לקנות את האוזניות שבחלון ראווה.״ אמרתי.
״נגמר המלאי.״ היא ענתה שוב בטון המשועמם שהתחיל להרגיז אותי.
״מה זאת אומרת נגמר המלאי?״ התקרבתי אליה, ורק אז הרימה את הראש אליי. ראיתי את מבטה מופנה למאחורי על מאט ומיד חוזרות אליי.
״אין יותר. נגמר המלאי.״
״איך אין יותר אם יש בחלון ראווה?״ שאלתי מרימה את הקול, מוכרחה לקבל את האוזניות האלו.
״כי זה לתצוגה.״ היא הרימה את קולה בדיוק כמוני.
הרגשתי איך אני מתמלאת אוויר, עוד שניה מתפרצת.
״אמילי, תרגעי. אלו בסך הכל אוזניות.״ שמעתי את מאט מאחורי.
״לא-״ התחלתי, אבל מאט גרר אותי ליציאה מהחנות לפני שהספקתי להגיד משהו נוסף.

״טוב, זה היה קרוב.״ מאט אמר, אבל אני עדיין חשבתי על האוזניות.
״אתה ראית את זה?! איך יכול להיות שנגמר המלאי? מה הבעיה שלה ולמה עצרת אותי?״
מאט פלט צחוק. ״אמילי, את חייבת לשלוט בעצמך לפעמים.״

המשכנו ללכת, מגיעים לרחבה גדולה ובמרכזה מזרקה.
הלכתי לצידו של מאט לכיוון המזרקה, כנראה שרצה לשבת על הספסל שמסביבה כמו שאר האנשים.
״מאט, אולי כדאי שנתחיל לח-״ ניסיתי להשלים את המשפט אך הרגשתי איך הפה שלי מתמלא במים.
הייתי רטובה כולי, בתוך המזרקה, תופסת את תשומת ליבם של הסובבים ומולי מאט צוחק יחד איתם.
״מאט!!!״ צרחתי, מחבקת את עצמי מרוב קור.
הוא המשיך לצחוק. ״אוקיי אוקיי. תני לי יד״ אמר והושיט לי את ידו.
׳זאת ההזדמנות שלי׳ חשבתי וחייכתי לעצמי.
תוך מספר שניות מאט היה גם הוא רטוב, יחד איתי במזרקה.
״אמילי!״ הוא אמר וחיבק את עצמו בדיוק כמוני.
״זה הגיע לך״ צחקתי בקול רועד.
הרגשתי את הידיים שלו סביבי, מנסות לחמם אותי ללא הצלחה.
עמדנו שם, זה מול זאת, בוהים אחד בשני. ראיתי איך הראש שלו התקרב אל ראשי.
אני לא יכולה לתת לזה לקרות שוב. אף פעם.
שניה לפני ששפתיו של מאט נפגשו בשלי, הפניתי את ראשי ויצאתי מהמזרקה, רצה כמה שיותר רחוק.