בלי משחקים- פרק 10

פרק 10- בוגדת

שכבתי על הגב על המיטה שלי, בוהה בתקרה. הייתי צריכה להתכונן נפשית לערב הארוך שמצפה לי.
צלצול שאליו נלווה רטט ניתק אותי מהמחשבה.
״הלו?״ עניתי ועברתי למצב ישיבה על מיטתי.
״היי אמילי״ זה היה טום.
״אה, היי טום.״ עניתי.
״רק רציתי להגיד שהיום אני אבוא לאסוף אותך בשמונה, זה בבית של מאט. ואל תשכחי להזמין מישהי לג׳ורדן, אוקיי?״ הוא הזכיר.
עדיין לא הבנתי למה הייתי צריכה לעזור לג׳ורדן, זה שניצל אותי עוד ביום ההוא בפסטיבל. שתקתי.
״אמילי? את שם?״ שמעתי את טום מהצד השני של הקו.
״כן.״
״אז תוכלי לעשות את זה?״
״בסדר.״ עניתי לבסוף.
״מצויין, נראה!״ נשמע חיוך בקולו.
״ביי״ עניתי וניתקתי.
חזרתי לשכב על המיטה, עם הפלאפון ביד, מחייגת אל זואי.
״היי זואי״ אמרתי.
״היי אמילי! מה קורה? שמעתי שאת וטום ביחד!״ היא שאלה נרגשת.
״שמעת נכון.״ חייכתי לעצמי מהמחשבה שאני וטום באמת היינו יחד.
״וואו! זה כזה מגניב״ היא צחקה.
״אני מניחה שכן.״ עניתי. ״בכל מקרה, הם רצו לקבוע היום מייגן, מאט, ג׳ורדן, טום ואני, אז רציתי לשאול אם תרצי לבוא כבת זוג של ג׳ורדן? לא משהו רציני.״ שאלתי.
״אני איתכם ועם ג׳ורדן? ברור שכן!״ אין ספק שהיא הייתה נלהבת. אני מקווה שלא תפתח ציפיות גבוהות מידי בשביל ג׳ורדן, כדי שלא תתאכזב כמו שקרה לי. אם זואי לא הייתה בהתלהבות שכזאת הייתי מזהירה אותה, אבל זה לא הרגיש לי נכון להרוס לה ככה את ההתרגשות.
״אוקיי, אז תהיי בבית שלי בשמונה, משם טום בא לקחת אותנו.״ אמרתי לה. היא הסכימה וסיימנו את השיחה.

קמתי מהמיטה והבטתי בשעון. השעה הייתה שבע.
החלטתי להתחיל להתארגן. התקלחתי ושמתי עליי שמלה ונעליים שחורות, מתאפרת מעט ולבסוף יורדת למטה.

אלכס היה בסלון, צופה במשחק כדורסל. ״וואו, ולאן זה?״ הוא שאל.
״אני יוצאת עוד מעט״ עניתי לו בזמן שלקחתי משהו לאכול.
״בבקשה אל תגידי לי שזה עם האידיוט ההוא מאתמול״ אמר וגיחח.
״הוא לא אידיוט, וזה כן איתו.״ אמרתי בחדות. ״מה שתגידי״ הוא אמר באי אכפתיות והמשיך לצפות בטלויזיה.

–

״והנה אנחנו כאן״ טום אמר ויצאנו שלושתינו מהמכונית.
התייצבנו מול בית גדול שנראה מרשים. הסתכלתי עליו, נזכרת בבית הקודם של מאט, בו הייתי מבלה הרבה.
״טוב, אז בואו נכנס״ אמרה זואי בקוצר רוח. היא התרגשה להיות בת הזוג של ג׳ורדן.

כשנכנסו ראיתי את מאט, מייגן וג׳ורדן יושבים בסלון ומדברים. ״היי״ טום אמר להם. ״היי״ אני וזואי הצטרפנו, מובכות.
התקדמו והתיישבנו איתם, אני וטום, וזואי איתנו.
ג׳ורדן ישב שותק, לא עושה דבר חוץ מלבחון אותנו.
״ג׳ורדן, אתה לא לבד.״ אמרתי לו וסימנתי לו להתייחס לזואי. לא רציתי שתתאכז ושתיתן לג׳ורדן להתעלם ממנה. הוא גלגל עיניים, קם והיישב לידה. שמעתי אותם מתחילים לדבר לאט לאט.
הבטתי על מאט ומייגן, שדיברה בלי הפסקה אבל מאט לא נראה כל כך קשוב. היה נראה שבמקום להסתכל על מייגן, הוא הסתכל עליי ועל טום.

״אמילי,״ מאט קטע את הדיבורים של מייגן. ״אכפת לך אם אני אקח אותך שניה?״ הוא שאל. הוא קם ואני אחריו, שהוא מוביל אותי לאחד החדרים בקומה למעלה. הסתכלתי אחורה לראות אם זואי בסדר. נראה שעכשיו נשארה שם עם טום, כשמייגן וג׳ורדן הלכו.

נכנסו לחדר חשוך, שאת הדברים יכולתי לראות במהומהם.
״אז, אמילי״ שמעתי את מאט. ״מה הקטע הזה שאת עושה? מה את מנסה לעשות?״ הוא שאל עם רמז של כעס בקולו. הרגשתי מגע במותניים שלי וידעתי שמאט עמד מאחוריי.
״מה..? מה למה אתה מתכוון?״ שאלתי בלחש.
״את יודעת בדיוק למה אני מתכוון!״ הוא צעק וחבטה נשמעה על הקיר לידי. ״לא שחכת אמילי?״ הוא שאל בעצבנות
״שחכתי את מה?״ נבהלתי.
״את זה.״ לפתע הרגשתי את השפתיים שלו נצמדות לשלי בחוזקה. לא התנגדתי. לא עשיתי שום דבר בשביל להוריד את השפתיים האלו משלי, ואני לא מבינה למה.
היינו סוערים, שונאים, ועצבניים. רק שפתאום נזכרתי בטום. טום שאני אוהבת, החבר שלי, זה שרק הרגע אני פוגעת בו, בנו. מה אני עושה?
עזבתי מיד את מאט, רצה חזרה במסדרון, אל הסלון, אל טום.

בסוף המסדרון עמדו שני אנשים שחסמו לי את המעבר.
״ולאן את חושבת שאת הולכת? אין לך מישהו אחר לנשק?״