בלי לדעת כלום-7

נכנסתי סוגרת את הדלת מאחורי בשקט והשתקתי את הטלפון כדי לא להעיר את שירי.
הנחתי את הטלפון על השידה בחדרי והוצאתי סמיכה מהארון כדי לכסות את שירי הרדומה על הספה.
היא נראתה כל כך רגועה, שקטה. כאילו מישהו שינה אותה. אותה שירי רק בלי כל התלהבות.
כיסיתי אותה וניכנסתי להתקלח.
החלון היה פתוח ורוח פרצים נכנסה וקיקררה לגמרי את המקלחת. הערבתי יד על השיש והצטמררתי.
סגרתי את החלון לאט.
מיליתי את האמבטיה במים חמים ושפכתי את הסבון המועדף עלי לתוכה;לבנדר וניל.
המקלחת התמלאה אדים. פשטתי את בגדי ונכנסתי לאמבט. המים היו נעימים והם הזכירו לי את הימים שהייתי מבלה בקיץ בים.
כל כך רציתי לגלוש עכשיו, לגלוש ולשבת כשהחוף ריק ולנגן. לנגן לעצמי.
פתטי.
שלחתי יד וסתמתי את אפי לאחר שאיפה ארוכה, וטבלתי את כל ראשי בתוך המים.
לאחר שנרגעתי וכל שרירי היו רפויים התעטפתי במגבת ופתחתי את הפקק שסותם את המים.
בבית לעומת בחוץ היה נעים וחמים, היה קל לי לצאת אל החדר ולהתלבש.
לבשתי את החולצה ששירי קנתה לי ליום הולדת,היא קנתה גם לה אחת כזאת, חולצה של הדרדסים. בלילה שהיא הביאה לי אותה גזרנו את החולצות. מאז אני לובשת אותה כפיגמה.
חייכתי והוצאתי מהארון מכנס קצר לילה.
השעה הייתה מאוחרת ואבא עוד לא חזר, אבל זה לא היה חריג.
ירדתי במדרגות שתיים שתיים ופתחתי את הדלת האחורית בשביל אבא.
בסלון היה ריח עז של פופקורן, הרמתי תירס בודד שפיספסתי מקודם וזרקתי אותו לפח.
כשבאתי לנעול את הדלת הקידמית דפקו בדלת.
זה היה עומר.
בפתיחת הדלת ניכנסה רוח קרה והעבירה בי צמרמורת.
הוא הרים גבה למראה המחשוף של החולצה שלי וחייך.
"אם את רוצה את יכולה לבוא גם ככה, אני ממש לא הולך להתערב בזה."
"שתוק, אמרתי לו וסידרתי מהר את החולצה. "מה אתה עושה פה עכשיו?"
"אמרתי לך שאני בא, למה את נראת כל כך מופתעת? יאאלה תתלבשי אנחנו יוצאים."
"אני עסוקה, מילמלתי "אמרתי לך כבר. מצטערת שבאת סתם." אמרתי מנסה לסיים את השיחה וסגרתי את הדלת לאט. אבל לעומר היו תוכניות אחרות, הוא במהירות הכניס את כף רגלו ומנע ממני לסגור את הדלת.
"ברצינות?, יכולת להיראות עסוקה. זה היה פוגע בי פחות, הייתי אולי מאמין לך.
עכשיו תתלבשי מחכים לנו." אמר. הוא לא חייך אך הוא לא היה נראה כעוס.
הוא לבש חולצה לבנה שהייתה צמודה לו לגוף באופן מציק. למרות שאני בטוחה שזה ממש לא הציק לו.
וגינס שישב עליו נמוך מאוד. הוא קלט שאני בוחנת אותו וחייך, הסמקתי "חברה שלי פה," ניסיתי שוב.
רציתי ללכת אבל פחדתי ממה שיקרה. רון.
"היא יכולה גם לבוא" אמר.
הנהנתי, מבינה שאני חייבת לבוא. הערתי את שירי ולחשתי לה שיוצאים. היא כצפוי אמרה שלא אכפת לה וחזרה לישון. הסתכלתי על עומר והוא כתגובה משך בכתפיו.
נכנסתי לחדרי והשתחלתי במהירות לתוך גינס צמוד ומגפיים חומות.
לבשתי חולצה נופלת לבנה ולקחתי צעיף.
עומר היה שעון על השיש, בוחן את הבית שלי בלי בושה.
"זזנו?" אמרתי ופתחתי את הדלת. עומר הוביל אותי אל מכוניתו, ואפילו פתח לי את הדלת.
חייכתי וראיתי בעיניו ניצוץ שעשוע. "אתה תספר לי לאיפה הולכים?" שאלתי והגברתי את המעלות של המיזוג.
"את תצטרכי להמתין בסבלנות," אמר וסובב את ראשו כדי לצאת מהחניה.
"אני לא בנאדם סבלן," אני שונאת הפתעות.
הוא צחק, "פול, את יודעת לשחק?"
"ברצינות?, פול? צחקתי. "בחיים לא ניסיתי,"
"זה נחמד," נחמד?, למה אנחנו הולכים למשהו שהוא רק נחמד?
במשך כל הנסיעה שתקנו, וזה היה באופן מפתיע לא מביך בכלל. זה היה בעצם די נעים.