בלי לדעת כלום-6
הסרט לא היה מספיק ארוך כדי להשכיח את כל המחשבות שלי ולתת לי להרדם.
שירי נרדמה מזמן, כשהיא מלאה בפופקורן וחיוך דפוק מרוח לה על הפנים. אני מוכנה להמר שזה בגלל שהיא חולמת עכשיו על מישהו, מישהו עם הרבה שרירים…
קמתי מהספה וניערתי את בגדי. אספתי את כל הפופקורן שהיה על הריצפה ועל שירי לתוך הקערה והנחתי אותה על השיש.
השעה הייתה אחת עשרה בלילה ואבא עוד לא חזר, הוא בטח עסוק עכשיו…
יצאתי מהבית וסגרתי את הדלת בשקט מאחורי. בחוץ היה קריר ומיד נכנסתי לבית ויצאתי שוב עטופה בסמיכה נעימה וחמימה.
המשק שלנו היה האחרון במושב ולכן יכולתי לראות את הים הקרוב ואפילו לשמוע את צחוק הנערים השיכורים שהתפרעו בחוף.
הידקתי את השמיכה סביבי ונשפתי אוויר קר כשאני בוחנת את האדים היוצאים מפי כתוצאה מכך.
הייתי כל כל שקועה בצורות האדים היוצאים מפי שקפצתי למשמע צילצול ההודעה שהתקבלה.
פתחתי אותה. היא הייתה מ'עומר החתיך'. "אמיץ הבחור" מילמלתי. הוא בטח רשם את המספר שלו כהטלפון שלי נפל והוא הרים אותו. קראתי את ההודעה.
'ערה?' הוא רשם לי. 'אני לא חברה שלך' שלחתי לו בחזרה.
לא התכוונתי להיות עוקצנית אבל אחרי ששלחתי לו את ההודעה היה כבר מאוחר מכדי לחזור בי.
'חח זאת לא הייתה התשובה שציפיתי לה, בכל אופן רציתי לדעת איפה את,'
העפתי מבט אל החוף ההומה 'בבית, לא משהו מעניין. למה?' .
מאחר שהוא לא ענה אחרי עשר דקות בערך הטלפון צילצל.
"משעמם לך נכון?" הוא אמר.
"בערך, אני בבית,"
"אני יודע, אמר "רוצה לצאת?, אני את ועוד כמה חברים." הוא דיבר בקול רם.
"עכשיו?, לא ניראה לי. אני… די עסוקה, " לא יכולתי להשאיר את שירי לבד, חוץ מזה שה'חברים' שאיתם עומר מסתובב בטוח לא יתחבבו עלי.
למרות שהסתקרנתי אם רון נכלל בחברים שלו.
"אם, אמר לי בקול משועשע "אמרת שמשעמם לך," אוי.
"אמממ, אמרתי את זה כדי שלא תרגיש לא בנוח עם זה שרק לך משעמם."
אני סוג של טיפשה.
שמעתי אותו צוחק "או, לא משעמם לי. ממש לא משעמם לי.
אני עוד חמש דקות אצלך" הוא ניתק.
חייכתי בטיפשות אל הטלפון והנדתי בראשי.
הוא לא יבוא. אין מצב שהוא יבוא.
תגובות (1)
וואיי איזה סיפור מהמםם!!!!