בלי לדעת כלום- 3

"רק תיזהרי," אמר לי כשניכנסנו לבון.
החלפתי בגדים והתחלתי לעבוד. ניקיתי את הבר ועזרתי לכמה לקוחות.
שונה.הכל היה שונה. הרגשתי את זה, אבל לא יכולתי להשים את האצבע בדיוק על השוני.
הבון היה מואר יותר, ומעומם פחות את זה ידעתי בברור, למרות שאף אחד לא ציין זאת. עידן היה פה, והוא בדכ לא נמצא בראשון בלילה אבל עכשיו הוא היה פה. נמצא ומשגיח.
התקדמתי לשולחן בו ישבו אישה וגבר שנראו כאילו נכנסו לכאן בטעות, הם היו אינטילגנטים ומסודרים. הגבר סימן לי לבוא אליהם, "אם אפשר, כוס קולה וסודה בבקשה"
הם היו שלובי ידיים, ואי אפשר היה לפספס את מבט הערצה בעני האישה, שכמובן הייתה מכוונת לבן זוגה.
"בטח, הכי מהר שאפשר…" אמרתי והחזרתי חיוך מנומס.
ניגשתי למטבח והוצאתי כוס נקיה מהמדיח, למטבח היה ריח ניפלא של אקונומיקה. אפשר היה להרגיש את הנקיון.
הוצאתי בקבוק קטן חדש של קולה ושפכתי את כל תכולתו לכוס הגדולה.
"את יודעת על מה הולך האחוז הכי גדול של הרווחים שלי?" עידן נכנס למטבח ושתה את הכוס שהרגע מזגתי.
"לא, ולמה זה היה עכשיו?" שאלתי כשאני מוציאה עוד כוס וממלא גם אותה. "הייתי צמא. ועל אקונומיקה! על האקונומיקה שלך!" הוא ניסה להשוות לעצמו מבט רציני אבל עיניו הסגירו את צחוקו.
סגרתי את דלת המקרר עם הרגל והחזקתי את הבקבוק סודה ביד ואת הכוס קולה ביד השניה, "שתוק. אתה צריך להיות מאושר שהמטבח פה נקי יותר מהפרצוף שלך," שקר ממש "אחרת.."
"אחרת מה?" הוא יצא אחרי. "אחרת, לא היה לך רשיון לפתוח ת'מקום!" אמרתי והעפתי בו מבט ממאחורי כתפי.
זה כל כל משחרר לא להיות מאוהבת בו!
"הנה, " חייכתי לזוג. הם עכשיו היו ממש קרובים. "תודה רבה לך, אפשר גם בנוסף איזה גלידה פרווה?"
הנהנתי "מצטערים על הטירחה" כמה שהם חמודים!
"אין על מה להצטער, אתם בכלל לא מטריחים אותי!"
רשמתי את הגלידה והשתיה בפנקס תוך כדי הליכה, "אם?, את יכולה להביא לי כוס נקיה משם?" אלירן היה עסוק בלנקות את השיש ותוך כדי לרשום הזמנה של כמה לקוחות חסרי סבלנות בו זמנית.
התכופפתי והוצאתי ממתחת לבר כוס גבוה, אלירן ממש לא עמד בלחץ.
"לך, אמרתי לו "אני ימשיך פה. רק תתן גלידת פרווה לזוג החמוד ששם" הצבעתי על השולחן בו הם ישבו ודחפתי קלות את אלירן לפני שיספיק להתנגד.
"הי, שניה אחת רק-" אמרתי והתכופפתי כדי להרים את העט שנפל. "תרגעו!" צעקתי וכולם השתתקו מיד.
פלטתי אנחה, "יופי, עכשיו נתחיל איתך, מה רצית להזמין?" עברתי אחד אחד והם התפנו מהר יחסית לקצב בו באו.
"כן?, מה אפשר להביא לך?" שאלתי את האחרון שנשאר שם, שעון על הבר עם הראש כפוף.
"כלום, תוד-" הוא הרים את ראשו ועיננו נפגשו. זה היה רון.

יכולתי לראות שהוא מתאפק שלא לצחוק לי בפרצוף "בעצם, כן, אני ישמח לכוס קולה" אמר והשעין את ראשו על כף ידו, הוא ציפה לראות איך אני יגיב לשיחה איתו, עם מי שאני חושבת עליו כבר כמה לילות.
"מה שבא לך, " חייכתי בכח והתכופפתי להוציא כוס "אוי, הם נגמרו, אני ילך להביא מהמטבח" אמרתי וניגשתי למטבח במהירות.
היה כוסות נקיות בארון שמתחת לבר. היו מלא. פשוט נכנסתי ללחץ מהמבט שלו, מהמבט הציני הזה.
מזל שלא גימגמתי שמה.
יצאתי בחזרה אחרי חמש דקות עם כוס קולה. "מצטערת, היו כמה הזמנות שמה…" מילמלתי, ורציתי ללת לו הרגשה שיש דברים שהם יותר חשובים ממנו, שלא כמו שהמבט שלו מראה.
הוא צחק "אה כן?, כמו שלא היו כוסות נקיות פה?" הוא הצביע על נקודה מאחורי. הסתובבתי אחרי שראיתי את הצחוק בעיניו.
אוי, אני כזאתי סתומה!
הארון שלאורך כל הקיר שמחזיקים בו את המשקאות עשוי זכוכית.