בלי לדעת כלום- 2

"הנה," הוא הושיט לי את הפלאפון והמפתחות.
כיווצתי את גבותי בנסיון להזכר מאיפה הוא ככ מוכר לי.
הוא גיחך והניח את החפצים שהגיש לי ולא לקחתי ממנו על הדלפק "את לא זוכרת אותי, " ציין.
"אני בטוחה שאם תרמוז לי אני יזכר, " צחקתי בעצבים.
"רביעי בלילה, שבוע שעבר, בון-בר?" הוא בחן אותי וניסה לפרש את הבעת פני
עברו כמה שניות מעיקות לפני שניזכרתי, "אתה הייתה זה שמשך את הבחור המפחיד מהערס!"
הוא צחק. "הבחור המפחיד?, הוא הניד בראשו "טוב, אני מניח שאם לא מכירים אותו הוא יכול להיות די מפחיד.. בעצם, הוא כיווץ את גבותיו " גם כשמכירים אותו הוא מפחיד לפעמים."
"רוצה להסביר לי?, זה יעזור אם אני ידע את השמות שלכם.."
אמרתי ולקחתי את הטוסט אחרי שסמי, בעל הקפיטריה, הגיש לי את העודף ואמר לי בתאבון.
"עומר, קוראים לי עומר" אמר ותפס לי את הטוסט והקולה כשנטלתי ידיים.
התיישבנו בספסל הכי צדדי, מתחת לצל העץ.
"ולבחור המפחיד?" שאלתי ונגסתי בטוסט. ראיתי את השפתיים שלו מתעקלות כלפי מעלה לאט, "באמת כדי שתפסיקי לקרוא לו כך, זה לא יהיה טוב אם הוא ישמע את אותך.. אמר ואני משכתי כתגובה את כתפיי פעם אחת. "ולבחור המפחיד שלך קוראים רון."
משב רוח קליל בילגן לעומר את השיער עוד יותר והוא העביר יד בשערו כדי לסדר את הנזק שנגם.
תאמת זה היה בדיוק ההיפך מנזק, השיער החום בהיר המבולגן שלו נתן לעיניו החומות מראה פראי וחם בו זמנית.
הסמקתי קלות כשהוא תפס אותי מסתכלת עליו ועל החולצה שנידבקה לו אל הגוף השרירי שלו בגלל הרוח'
"את עובדת שם?" שאל, הוא התכוונן לבון-בר.
"כן, למה, תכננת לבוא לבקר אותי?" שאלתי ולגמתי מהפחית קולה.
הוא היטה את ראשו אחורה וצחק, היה לו צחוק מדבק ולא יכולתי שלא לצחוק איתו גם.
שירי התיישבה ביני לבין עומר "מפריעה?" אמרה ולי היא לחשה "ווואו".
"ממש לא, עומר קם ממקומו "בדיוק עמדתי לעזוב" הוא התרחק לכיוון היציאה מבית הספר.
"אופסי, חומד, באמת שלא התכוונתי.." היא אמרה ולקחה לי ביס מהטוסט.
לא עניתי והמשכתי ללגום לגימות קטנות מהקולה.
"כועסת ?" שאלה והסתכלה עלי במבט של כלב חמוד ובלונדיני, "כי הברחת את עומר?,
בכלל לא.., בעצם קצת.." אמרתי לה וחטפתי בחזרה את האוכל שלי.
"מצטערת, זה לא יחזור על עצמו.. אמרה והוסיפה, "ראית את החמודים האלו שיושבים לו על הבטן?
לעזאזל, אני צריכה לנסות ליפול עליו או משהו.." צחקתי ונהדתי בראשי.
"אני צוחקת.. הוא שלך."
"כי חיכיתי לאישור שלך.." אמרתי לה וקמנו לשיעור הבא.
המורה לאנגלית לא הגיעה אז חזרתי מוקדם, ותכננתי את כל שאר היום להשלמות שינה והכנת שיעורים.
נעצרתי ליד המכונית שלי כשראשי תקוע בתיק הצד שלי בנסיון לחפש את המפתחות של הרכב, רק שהם לא נפלו לי שוב..
שלפתי אותם מהכיס הקטן שלגמרי שכחתי שנמצא שם, הנעתי את הרכב, ונסעתי משם שולחת למיטה הרכה והנעימה שלי מסר טלפטי שאני כבר מגיעה.
הבית היה מבולגן, אז החלטתי לסדר אותו קצת אחרי שקמתי משינה של שעתיים והכנתי שיעורים.
שטפתי כלים והחלפתי מצעים בחדרים, אני אוהבת את התחושה שהעבודה גורמת לי להרגיש; נקיה ומתוחה.
ישבתי בספה וקראתי ספר כשפעמון הדלת צלצל.
. ירדתי מהמדרגות שתיים שתיים ורצתי לפתוח את הדלת, "הי," אמרתי לאלירן שהספיק להכנס כבר למטבח.
"עברתי בסביבה אז חשבתי לאסוף אותך, אמר כשפיו מלא בפירורי קוסקוס שכבר לא היה ניראים מגרים במיוחד.. "הדבר הזה ככ טעים!" .
"אתה חושב?" שאלתי אותו ולקחתי לו את הצלחת שלי בחזרה.
התיישבתי בכורסה מולו בישיבה מזרחית, "יש עוד?" שאל והגיש לי מעטפה.
"בטח, בסיר השחור. אמרתי והנחתי את הצלחת ברצפה ליד רגלי, "מה זה?"
"המשכורת שלך," אלירן התיישב בשולחן כשגופו פונה אלי.
"ולמה זה נמצא אצלך?" ספרתי את הכסף, היו שם מאתיים שקל.
"משייר?" שאל כשחצי מצלחתו כבר גמורה. "במקרר," הכנסתי את הצלחת לכיור ועליתי להחליף בגדים.
כשירדתי אלירן כבר סיים את הצלחת ושיחק עם המפתחות שלו. הוא היה ניראה מצחיק.
"קום ישמן" אמרתי לו והושטתי לו יד לעזרה, הוא לקח אותה והלכנו אל מכוניתו שחנתה בחוץ.
"יש ליד שלי ריח של לבנדר" הוא הושיט את ידו ודחף לי אותה לתוך האף ,תריחי"
"תעיף אותה, צחקתי "ותסתכל רק על הכביש!" חגרתי והחזרתי לאלירן חיוך.
"אם? אלירן הסתכל עלי במבט מודאג ואני בתגובה הרמתי גבה, "לגבי מה שקרה ברביעי שעבר-"
"אלירן אני בסדר גמור, באמת, הבחור שמה לא הספיק לגעת בי בכלל" שיקרתי כדי שיפסיק לדאוג ולא יתחיל לדבר איתי על זה עכשיו.
מאז מה שקרה עידן לא נותן לי או לכל מלצרית אחרת להתקרב לשם, הוא שולח רק את הבנים.
ולא שזה לא מספיק גם אלירן לא מפסיק לעקוב אחרי במבטו כל זמן שאני לא נימצאת לידו, מספרת לו איך עבר עלי היום… שירי הייתה היחידה שלא דיברה על זה, היא לקחה אותי מהמקום אחרי שעומר ורון יצאו. היא גם נישארה לישון אצלי. אבל לא הלכה משם לפני שבעטה לערס הזה בצלעות.
פזלתי לאלירן כדי לראות מה התגובה שלו לדברים שאמרתי לפני שניה. פניו לא הסגירו כלום, הוא רק הסתכל במבט חתום על הכביש וניראה מהורהר.