בלי לדעת כלום, פרק 14,

רון לא טרח לפתוח לי את הדלת, הוא נכנס לאוטו והתניע. עליתי אחריו. היה נעים באוטו וריח של מנטה ומלח ים הגיעו לאפי.    הבחנתי בגלשן שלו בכסאות האחוריים.
"אז מה, אתה גולש הרבה זמן?" שאלתי בכדי לשבור את השתיקה המעיקה ששררה ברכב. הוא סובב את ראשו והביט בי, ראיתי את שפתיו מתעקלות לחיוך קטן באיטיות.
"את מרגישה לא בנוח?" רון העביר את ידו הימנית מההגה והניח אותה מאחורי משענת כסאי.
"אני אמורה להרגיש לא בנוח?"  כן. אני מרגישה לא בנוח,
"לא. שאלתי בגלל הבעת הפנים שלך,"
"אני מרגישה מצויין," ובכדי להוכיח לו זאת שילבתי את רגלי על מושבי והגבהתי את הרדיו. רון צחק והניד בראשו. הוא עדיין היה עם מכנס גלישה חצי יבש וללא חולצה. הבטן שלו הייתה קשוחה ושזופה ואני עיקמתי אפי והפנתי את מבטי מבטנו במהירות. הוא שם לב לזה וציחקק.
"שחצן" פלטתי.
רון שלח יד לכיסאות האחוריים,הוציא משם חולצה כחולה ולבש אותה במהירות. "מתבאסת?" שאל ופניו היו חתומות.
"שמה? שאלתי חוגרת את עצמי, "אתה לא מתכוון לחגור?" רון הפנה את ראשו אחורה, ידו עדיין הייתה על משענתי, ויצא מהחנייה הצרה בזרירות מדוייקת.
"שכיסית את יצירת המופת שלי," אמר וחייך מעט, מתעלם משאלתי. אני אדם ביישן, אני די בטוחה שאם כל אדם אחר שנמצא בעולם הזה היה אומר לי את זה הייתי מתעלמת וחושבת שהוא פשוט אידיוט, אבל הוא! אלוקים הוא! פשוט הוציא אותי מדעתי!
נשפתי בבוז, "תאמת זה- הורדתי והעלתי את אצבעי בכיוון חזהו- "בכלל זה מרשים!" שיקרתי.
"אמממ אז את ללא ספק בחורה יוצאת מן הכלל" אמר ופתח מעט את החלון. הצטמררתי מהרוח הקרה שנכנסה לרכב, רון הבחין בזה וסגר מיד את החלון "קר לך?" שאל. "אני בסדר, עניתי בשקט.
"בכיכר שמאלה , הבית האחרון. אמרתי כשהגענו לכניסה למושב. הוא החנה מול הבית שלי. "תודה על הטרמפ רון," אמרתי ופתחתי את הדלת. הוא הביט קדימה והסתובב אלי באחת. "אף פעם לא דיברתי עם מישהו כמו שדיברתי איתך על החוף הלילה,"
"גם אני לא אמרתי דבר מזה למישהו אי פעם. אני מניחה שהסיבה היא שאף אחד לא שאל." "לא. אף אחד לא שאל."
"אתה יודע שיש לזה תשובות, פשוט צריך לדעת את מי לשאול ומי יתן לך את התשובה האמיתית. "
הוא הסתכל עלי, "אני יודע, ניסיתי ללכת לכמה שיעורים וחיפשתי מאמרים באינטרנט, שום דבר לא ענה לי על השאלות . "
היה מצחיק לדמיין את רון יושב מול המחשב וסורק אותו בכדי למצוא מידע על מהות ודברים בנושא. הוא לא נראה אדם כזה. בכל שנייה שעוברת אני מופתעת ממנו יותר.
"אולי לא חיפשת במקומות המתאימים," סגרתי את הדלת בחזרה והסתובבתי אליו. זה היה נושא חשוב ומעניין מדי, ואני חייבת להודות שרון אכן עניין אותי.
"אולי," רון נאנח והניח את מצחו על ההגה.    נשכתי את שפתי התחתונה, "הי, אל תתייאש, עוד לא התחלנו לחפש באמת. אתה יודע, זה תהליך שלוקח זמן. אני בטוחה שנמצא תשובות, הרי זאתי האמת לא?"
הוא הרים אלי את מבטו, וחייך. "את, ילדה, מאוד עמוקה,"
"אתה גדול ממני רק בשנה." ציינתי.
"מילת המפתח היא גדול," צחק.
חייכת אליו, "רוצה להכנס?"
"אני צריך ללכת, אבל את תראי אותי עוד פעם, תסמכי עלי." אמר ברצינות.
הינהנתי לאט, לא מבינה למה אני פגועה כשברור שהוא לא עשה את זה מכוונה רעה. אני לא יודעת למה ציפיתי למשהו ממנו בכלל. "מעולה, " חייכתי וירדתי מהרכב הגבוה מנופפת לו כשהוא התרחק. נכנסתי למיטה סחוטה מעייפות ומותשת, אחרי המקלחת הארוכה והחמה שבזמנה עיניו הירוקות של רון סירבו לצאת ממוחי. הוא היה שונה מרון ששמעתי עליו, הבחור המגניב, המניאק משהו, שכולו יופי, חן והומור. הוא היה בחור שאני מסוגלת להתאהב בו במהירות. יופי טיפשה, מצאת לך על מי לחשוב!                                 ***
הגיטרה של נתן גושן העירה אותי, "הי " אמרתי לאדם מהצד השני. "את לא שואלת מי זה?"
"אני יכולה לזהות את הקול שלך שירי…" משכתי את השמיכה מעלי והנחתי את הפלאפון על השיש במקלחת, מפעילה את הרמקול. "קמת עכשיו, נכון? איזה בחורה! קמתי לפני שלוש שעות!!!" צעקה עלי.
"למה? מה השעה?"
"שתיים עשרה בצהרים! למה לא קמת בשש בבוקר והתייצבת במפתן דלתי לספר לי מה קרה בדיוק אתמול?" הורדתי את מושב האסלה למטה והנחתי את הפלאפון עליו. "שירי תירגעי, למה את צורחת? לא קרה כלום! ובאמת ציפית שאני אבוא אליך בשש בבוקר? חברה; את קמת רק בתשע…" פשטתי את בגדי ונכנסתי לאמבטיה, שמחה מהחישוב במהיר שעשיתי.
"בסדר. לפחות בשמונה. " אמרה בשקט. נאנחתי.
"אז באמת לא קרה כלום?"
"הזמנתי אותו להיכנס," אויש, זה באמת מבייש עכשיו כשיש אור מולי ואני חושבת בבהירות ולא מנסה להדחיק את הבושה ולעודד את עצמי.
"את! את, את הזמת אותו להכנס?" יכולתי לשמוע את ההלם בקולה ואני מוכנה להתערב שהיא ברגע זה נושכת את ידה.
"הוא סירב. והוא אפילו לא היסס. לא נורא, זה לא שהיה קורה משהו אם הוא היה נכנס. הצעתי רק בגלל שרציתי להמשיך את השיחה שלנו. את חושבת שהוא ידע שלא יקרה כלום ובגלל זה הוא סירב?"
"מה הוא אמר? שהוא עסוק?"
"משהו כזה, כן."
"אולי הוא באמת היה עסוק," אמרה בהיסוס, אולי אין ניסיון עם בנים כמו רון, אבל אני לא טיפשה, אני יודעת מתי בחור מנסה להתחמק. "נראה לך? כי אני לא חושבת, הוא הסתכל עלי כאילו אני החיית מחמד הנבונה שלו או משהו…" נזכרתי ברגע כשקרא לי לילדה עמוקה. מזה אמור להביע בכלל כשזה יוצא ממנו?
"אמלי יקירתי! אני חושבת שהתאהבת! אני ככ גאה בך שלפחות ניסית הזמין אותו להיכנס! לא חשבתי שתגיעי לשלב הזה בחיים!"  ניתקתי את הפלאפון במהירות באצבעות נוטפות מים וסבון.
"אני דלוקה עליו, " חרא.