בליבי הים – פרק 1

מיי הסתכלה על השמש הבוהקת מחוץ לחלונה. הקיץ עוד מעט נגמר, היא חשבה לעצמה. בקרוב יחזרו הימים הקרים של הסתיו, הגשמים והשלגים של החורף, את טיפות הגשם הקלילות והרוחות הנושבות של האביב.
הקיץ נמשך רק לכמה חודשים בודדים, ומהו הקיץ שמה? אם אתם מחשיבים קיץ כאל עננים עבים וגדולים המסתירים את אור השמש, וטיפות מים חמימות הנוטפות על כתף חשופה, כדאי לכם לעבור לגור באזור של מיי.
מיי אף פעם לא אהבה את התקופות הקרות של השנה שהיו ברובם במקום מגורה. היא אף פעם לא אהבה מעילים וסוודרים, היא אהבה את האור ואת חמימות השמש הנוגעת על עורה, את הרוח החמה והקלילה של הימים הקיציים.
והים. כמה שהיא אהבה את הים.
הניחוח המרענן של מי הים המלוחים, את החול החם והרך הנוגע ברגליה. רק שהייתה בעיה אחת. אימה מעולם לא הסכימה לה להיכנס לים, מסיבה לא ברורה. מיי שאלה מספר פעמים את אימה, ואף פעם לא הייתה לה תשובה ברורה לכך. לכן מיי לא נכנסה אף לא פעם אחת למי הים המלוחים, ולעכשיו היא רק נהנתה מצלילי הים, ומצבעיו הבוהקים.
היא ניצלה כל רגע מהחופשה הקצרה שנותרה לה, ובלי להרגיש, כבר הגיע הבוקר הראשון ללימודים.
השמש הייתה חמימה ונעימה, אחד מהמאפיינים הנדירים של ימי הקיץ האחרונים.
מיי קמה מהמגע הנעים והבוהק של קרני השמש שהתאמצו להופיע מבין וילונות חלונה. היא הסתכלה בשעון. עוד שעה לתחילת הלימודים. מיי פתחה את ארונה ונגעה בבד מדי בית הספר שלה. הם היו בצבע כחול כהה, עם סמל אדום ובולט בצד המדים. על הקולב הייתה חולצת כפתורים מגוהצת וחצאית באורך בינוני עם פסים לבנים.
מיי הסתכלה על עצמה במראה הקטנה בקצה חדרה. היא סידרה את שיערה השחור החלק ונעלה את הנעליים הלבנות הקטנות שלה. היא שמה על כתפה את התיק ויצאה מביתה. כעת העננים שוב פעם כיסו את השמש החודרנית.
בית הספר נשאר במקומו, כהרגלו. הכיתה גם. הכיסאות והשולחנות נשארו במקומם, מקושקשים בציורים מוזרים ישנים, ועץ מתקלף מהם. היא ישבה במקומה והוציאה לקרוא את הספר שלה. לפתע נכנס בחור גבוה עם שיער זהוב וקווי מתאר פניו היו מודגשים. מיי יכלה לומר שהוא נראה נאה, אך במקום היא חשבה שמראהו היה מיוחד לשאר הבחורים בכיתה. נראה שהוא סחף את הזרם של הבנות ובעיקר את ראש הגוש, מיה.
מיה הייתה בעלת שיער זהוב ומסולסל. חצאיתה הייתה קצרה, והיא הייתה נמוכה במקצת מי מיי, רגליה רזות וארוכות, פניה מודגשות באודם אדום בוהק וריסים המוארכות עד אין סוף המלאות גושי מסקרה שחורה.
נראה שמיה לא הקסימה את הבחור החדש. מניסיונה הארוך ל"התחיל" איתו, נוספו בין השאר עוד בנות שדרשו את תשומת ליבו של הבחור. ומי אלה היו אתם שואלים? חברותיה ה"נאמנות" של מיה. היה משעשע לראות מהצד את ההתחנפויות של הבנות לבחור המסתורי, והוא בהתעלמות מוחלטת מהן.
נראה שהשיעורים המשעממים כבר היו מאחורי מיי. הגיע השיעור של המורה העצבני בוריס – המורה לחינוך גופני.
חדר ההלבשה היה מאז ומתמיד עמוס בבנות הלובשות את בגדי הספורט שלהן, אך הפעם היו בחדר ההלבשה מספר רב יותר של בנות ממה שמיי זכרה. כאשר יצאה מחדר ההלבשה, היא גם הבינה מדוע.
הבחור המסתורי עמד בבגדי הספורט שלו בקצה האולם, מותח את ידיו. מיי גלגלה את עיניה וצעדה לעבר רחבת אולם הספורט. בוריס נתן תרגילים שגרתיים של מתיחות וחימום, ולאחר מכן זרק לאמצע הרחבה כדור כדורסל. כאשר ראה את גברת קלרה, המורה באולם הנגדי, השאיר אותנו עם הכדור המלוכלך באמצע הרחבה, ואמר לנו להתחלק ולשחק. מיי החליטה ללכת לשבת בפינת אולם הספורט, כי היא לא אהבה משחקי כדורסל במיוחד. היא המשיכה לקרוא את הספר שלה.
עד שהבחור המסתורי החליט…..

זה היה הפרק הראשון של "בליבי הים". אם אתם רוצים המשך, בבקשה תגיבו בתגובות:) בעקבות כך אני אפרסם את הפרק הבא, שהולך להיות מסקרן, מעניין ובעיקר, מלא בחוויות חדשות עבור מיי מהבחור המסתורי…