בכל מקום באף מקום – פרק 12

אני שוב קובע להיפגש איתה.
עם אלכסה. זהו שמה.
הפעם במקום אחר חוץ מבית הקפה המוכר.
זה מוזר שמזה שנתיים אני סועד את ארוחת הבוקר במקום אחר.
במקום שהוא לא מול חלון הראווה הגדול שבבית הקפה הפינתי.
בשולחן הקבוע בו הייתי יושב איתה.
ועכשיו אני בבית קפה אחר, בשולחן הפעם מרכזי.
ומולי אלכסה יושבת, עם חיוך מתוק להפליא.
אני מחייך כשאני רואה אותה, לעזאזל כנראה שהיא הצליחה למשהו בפנים לזוז.
לגלגלי שיניים חורקים לפעול.
אחרי שהייתי בתרדמת של שנתיים מהעולם בחוץ, אני סוף סוף מרגיש קשור.
היא גורמת לי לחייך לעזאזל, היא יפה.
היא מספרת לי על אירועי אמש, שהייתה צריכה להישאר עד מאוחר בבר בו היא עובדת בגלל ספירת מלאי.
אני אוהב להקשיב לה, לקול העדין והנשי שלה.
זה מגוחך, אבל ניראלי שמשהו אצלי בפנים מתחיל.
אני חושב שאני מתחיל להתאהב בה.
בעייניה החומות הבהירות.
ואני הכי אוהב את העבודה, שהיא כל כך דומה לה.
אני מחייך למשמע קולה, כיף לי כל כך לשמוע אותה מדברת.
גם אם אני כמעט ולא אומר דבר, זה לא עוצר אותה והיא רק מספרת.
אני צוחק למשמע זיכרון ילדות ישן שלה.
יש יגידו שאני יחפש בה את כל מה שהיה לי בהיא.
ונמשכתי אליה בגלל הדמיון המדהים להפליא.
וכמו עש הנמשך אל עמקי האש היוקדת, ונשרף.
נשרפתי.
כי זה נכון… אני מתאהב בה בגלל שהיא כך כך דומה לה.
פנימה והחוצה.
כאילו היא נולדה במיוחד כדי להשלים אותה… להשלים אותי.
ואני אוהב את זה, ואני שמח שאני מתחיל לאהוב אותה, את אלכסה.