בכיוון הרוח- פרק 4

הייתי בחדר מתכת זעיר, ללא דלתות או חלונות.
דפקתי כאחוזת דיבוק בקירות בחיפוש אחר דלת מוסתרת כל שהיא.
כלום. "לעזאזל!" גנחתי בייאוש ודפקתי חזק יותר.
נשענתי על אחד הקירות והרחתי ריח מתכתי שרוף וקול פצפוץ. הסתובבתי וקפצתי בבהלה. אני חייבת לצאת מכאן!
צד אחד בחדר בער. ממש בער.
לאש לא היה כל חומר בעירה, היא בערה מאוויר. אלוהים אין בזה בכלל הגיון!
צרחתי בפאניקה וחבטתי בקיר המתכת. עשן מילא את החדר וחנק אותי.
אש זקוקה לחמצן, אני זקוקה לחמצן, והחדר הזה כל כך זעיר.
הלהבות התקרבו וטיפסו על המגף הצבאי שלי. ניסיתי לנער מעליי את הלהבות, ללא הועיל.
משכתי בשערותיי, מובסת.
הייאוש חלחל בי, כמעט התפתיתי להוריד את מסכת הגז מהאף שלי ולחזור לחדר המבחנים.
אלוהים!
הבטתי סביבי בקירות הבוערים, מצחי נצץ מזיעה.
קונראד אמר שתמיד צריך לחשוב מחוץ לקופסא.
חייב להיות פגם במערכת…
, חייב להיות פגם במערכת, חייב להיות פגם ב… "זהו זה!"
שלפתי את הסכין הגנובה שלי והתחלתי לגרד ולקלף את שבכות המתכת מהקירות. להפריד ברגים מקורות, לקלף ולמשוך בנשמת אפי את היריעות העיקשות.
האש כילתה את בגדיי וצרבה בעורי, הכאב היה נוראי, כאילו מקלפים ממני את הנשמה שלי. עניי צרבו מעשן, שערי נשרף. שריפה היא מוות אכזרי. איטי ואכזרי.
התמוטטתי על ברכיי והמשכתי לגלף את הקירות המתכתיים בכל כוח הרצון שנשאר לי, טעונה באדרנלין. קילפתי את יריעות המתכת בציפורניים שבורות ובעזרת הסכין המעוקמת.
חלק מהקיר נגלה לעניי, עשוי גבס. זה החלק הקל.
חבטתי בכתפי וסדקתי את הקיר, ולא רק אותו, הרגשתי את העצם בכתף שלי זזה, חבטתי בו עוד כמה פעמים, ובבעיטה אחת שברתי אותו לגמרי.
משב רוח קריר קירר את פניי. והנחתי לעצמי סוף סוף לנשום ולהוריד בערפול את המסכה,
המבחנים השתנו,
הם נהיו אכזריים יותר.

2 תגובות לפחות והמשכתי:)