בית ספר- פרק 1
רעש נשמע לאוזני המאזינות לכל צליל שמקורו מכלי מוזיקלי שכנראה זימר ליידי. שעה שאני שכוב ומרוח על הרצפה הזו, ומה שנורא במקום שלא זכורני איך הגעני אליו. לפטע התחלתי לחוש באצבעותי ולאחר מכאן בראשי ולבסוף בתנועה אחת ומהירה, קמתי ממקומי שלא מזמן הייתי ערוך עליו וחסר עונים.
צפיתי בשפע הרב של הכלים המוזיקליים שניצבו מסביבי וקהל מרובה אנשים הסתער כלפיי במעודי מגלה את החור בתקרה ואוזניי מאזינות לצליל החליל. צעדהם הכבדים היו כשל פילים שנסים עליך, אבל מזלי היה לצדי. הצלחתי לצאת מהעדר הפרא שאיך עיניי מסרו לי, הם נסו אל עבר הדלת שהובילה החוצה מהמבנה.
כאשר הם נעלמו מגבול ראתי, שקט נשרר במקום והחלילית וכל המוזיקה שניגנה מקודם הושתקה. המסדרונות נמלאו רוגע ורגליי ניצבו במקום זה עד שאני יבין היכן לי ללכת. כך עמדתי במקומי ליד האסלה, שככל הנראה הגיעה מהחור שלמעלה, זמן רב של שעמום.
לפטע יצורים מהירים וגבוהי קומה, עם מוטות ארוכים התחילו להחליק במסדרונות כאשר הינם מכבים את האורות. אחד מיצורים אלו שפך עליי ברשלנותו, דלי מלא של מים וכתוצאה מכך החלקתי לאולם יפה באפלילותו שלפי שפת המקומיים נקראת ספרייה.
"ילד, נכנסתה לשטחם של הספריות יודעות הכל כאשר הינך מפריע בנכחותך בהחזרתנו הביתה" אמרו 2 גבירות מעבר לדלפק בזמן שהחלקתי לאדמותהם.
"סלחו לי, אני לא זוכר מי אני ומינין באתי" עניתי בקול חסר עונים והוספתי:
"הינכם בטעות יודעים מי אני?" ולאחר שאלה זו הם צפו בי זמן מה וענו:
"אנו הספרניות יודעות הכל לא מזהים אותך. הינך נראה ככל התלמידים האחרים".
אז הספרניות לא החזיקו יותר את נכחותי והלכו, לפי מה שנודע לי לאחר מכאן הם נפלו בבור פתוח בדרכם הביתה בעת שצפו בכוכבים והבינו את כל סודותיו של היקום.
נשארתי רק אני לבדי בספריה, בלי כלום וחושך עטף אותי. חבל, אבל זמן זה נמשך לא הרבה.
הדממה נהרסה בעקבות פריצה לספריה שלושה אנשי מוטות שתפסו אותי כה מהר עד שלא הספקתי להגיב ואחרהם איש גבוהה קומה אט-אט התקרב אליי.
"מי אתה?" שאלתי בקול לוחמני.
"אני הוא המנהל ששמו אסור לומר והינך אותו פושע שהייני מנסה לתפוש בכל כותלי בית הספר. סוף כל סוף תפסתי אותך". ממילים שנבעו עכשיו מהאיש הגבוהה, נזכרתי בכל המאורע.
"מנקים תפסו אותו" הוראה כאשר השתחררתי מאחיזותהם ומהרתי ליציאה.
הייתי שרוי מכיוון שאסלה נפלה עליי, כתוצאה מהבניה הלא איכותית של בית הספר, ואני יש פושע. פושע בעיני המנהל-חשבתי.
תגובות (0)