בית ספר למרגלים פרק 16

"נו כבר בואי" אמרה קייט,תוך כדי שהיא מנסה להקים אותי מהמיטה.
"אני לא כל כך במצב רוח לשיחה על הכישלון במשימה. עמית נורה בגלל המשימה הזאת, הדבר האחרון שאני רוצה זה לדבר עליה" אמרתי בקול שבור. קייט חיבקה אותי, ואחרי שיכנועים רבים באתי איתה לשיחה הזאת.
"המשימה הייתה הצלחה במובן מסויים, אומנם הם ברחו אבל הצלחתם למנוע מהם לפוצץ את ירושלים. ובכל משימה יש את האובדנות שלה עמית אומנם נורה וכמה ממכם פצועים. אבל הדבר החשוב מכל זה אף אחד לא מת כולכם חיים וזה כבר השג" אמרה מנהלת האירגון-אמא שלי, לכל המתלמדים, הבוגרים, והסוכנים המיומנים שהיו במשימה הגדולה. ועכשיו כולנו בשיחה בחדר הישיבות עם המנהלת האירגון שמנסה להודד את רוחנו.
"לאן זה" שאלה המנהלת שקמתי מכיסאי.
"לבקר את עמית" אמרתי, ויצאתי מחדר הישיבות טורקת אחרי את הדלת.
הלכתי לבית החולים לבקר את עמית, אליס באה איתי כדי לתמוך בי וגם בשביל לבקרו. אחרי הכל הוא בקומה .
ישבתי על כיסא ליד מיטת בית החולים שהוא שכב בה ונראה שליו כל כך,ולחשוב שהיום היה אמור להיות הדייט שלנו.
"לינוי אני צריכה ללכת את תסתדרי?" שאלה אליס. אחרי הכל אנחנו כבר 4 שעות כבר כאן.
"כן, זה בסדר לכי" אמרתי, והיא יצאה מהחדר.
"לינוי" שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי וראיתי שזה אורי.
"הי, מה אתה עושה כאן?" שאלתי, אורי לא בדיוק מחבב את עמית אז זה די מוזר שהוא פה.
"באתי בשביל לראות איך את מסתדרת. אומנם אני לא מחבב אותו אבל את חשובה לי לכן באתי" אמר.
"אה תודה" אמרתי מובכת.
"וגם באתי בגלל שאני צריך להתוודות על משהו בפניך" אמר והוסיף "מחוץ לחדר".
"דבר" אמרתי, שיצאנו מהחדר.
"כששמעתי ממכשיר הקשר אתמול במשימה שמשהו מהקבוצה שלכם נורה, מהסיכוי הכי קטן שזאת היית את אני…אני…" אמר והסתכל לי לתוך העיינים.
"אתה מה?" שאלתי.
"אני הבנתי איך אני באמת מרגיש כלפיך. אני אוהב אותך"אמר מובך. והוסיף "אבל לא כידידה" .
כל מה שרציתי למשך תקופה ארוכה זה לשמוע את המילים האלה מהפה שלו של אורי. אבל עכשיו שהוא אמר אותם אני לא יודעת מה לעשות אני עדין אוהבת את אורי. אבל עמית בקומה אומנם אני ועמית לא יוצאים או משהו אבל זה עדין הרגיש לי לא בסדר לעשות את זה לעמית.
"אני אממ לא יודעת מה להגיד, אהמ… חשבתי שאתה מאוהב בקייט" אמרתי.
"גם אני חשבתי ככה, אבל אחרי מה שהיה הבנתי איך אני באמת מרגיש" אמר.
"אוקי" אמרתי.
"אני לא יודע אם את מרגישה ככה כלפי, אבל לא אכפת לי הייתי חייב לאמר את זה. למרות שאת בטח עם עמית והוא בקומה וכל זה" אמר.
"אני לא עם עמית" אמרתי, והוא חייך חיוך קטן ומחק אותו לאחר שנזכר איפה אנחנו.
"אני גם מרגישה ככה אליך כבר הרבה זמן אבל זה לא מרגיש לי נכון כי עמית בפאקינג קומה, אני ועמית לא ביחד אבל כן הינו אמורים היום לצאת לדייט ואני פשות לא יודעת מה להגיד לך" אמרתי, ואורי פשות תפס את פניי ונישק אותי.
"עכשיו את יודעת שאני אוהב אותך ולמרות הכל ושעמית בקומה זה לא צריך לעצור אותנו" אמר שהתנתקתי מהנשיקה, והלך מותיר אותי מבולבלת.
"מה לעזאזל" אמרה אליס.
"מה את עושה פה?" שאלתי.
"שכחתי את התיק ובאתי לקחת אותו." אמרה.
"את שמעת הכל?" שאלתי מובכת.
"כן" אמרה.
"מה את חושבת שאני צריכה לעשות?" שאלתי אותה.
"אני לא יודעת מצד אחד את לא יכולה לעשות את זה לעמית את יודעת איך הוא מרגיש כלפיך והוא בקומה עכשיו. אבל מצד שני את לא יכולה להדחיק את רגשותיך" אמרה אליס.
נכנסו לתוך החדר וחזרתי לשבת על הכיסא ואליס לקחה את התיק שלה והשאירה אותי לבד.
הרגשתי אשמה על כך שעמית בקומה ואני כגע התנשקתי עם אורי, למרות שטכנית עמית ואני לא ביחד אבל בכל זאת הרגשתי את האשמה אוכלת אותי מבפנים.
"לינוי" שמעתי קול חלוש, הסתכלתי וראיתי שזה עמית הוא התעורר…