בית ספר למרגלים פרק 15

לפתע נשמע יריה…
"עמית" צרחתי, שראיתי שהכדור פגע בו בבטן התחתונה . הוא נפל על הרצפה.
"לא, לא זה לא קורה" מלמלתי. והתקרבתי אליו וראיתי שהוא מחוסר הכרה, ופרצתי בבכי.
"תרגעי הכל יהיה בסדר. אני רק מקווה שהכדור לא פגע בשום איברים פנימיים חיוניים"אמר אוראל, והזמין צוות חילוץ של עזרה ראשונה דרך המכשיר קשר.

נקודת המבט של דניאל:

"למה לעזאזל יריתה בעמית?" שאלתי את ג'ף.
"תרגעי הוא לא ימות מזה. ויריתי בו שבשביל הסחת דעת אם שכחת שילמו לנו למקרה ומשהו השתבש אנחנו צריכים להציל אותם." אמר ג'ף בקלילות.
"אוקי אבל זה לא היה הכרחי יכולתה לחשוב על דרך אחרת" אמרתי.
"את מפקפקת בהחלטות שלי שאני יבין?" שאל.
"לא ברור שלא אתה האפוטרופוס שלי. פשוט… לא משנה " אמרתי.
"יופי עכשיו בואי נלך לשחרר כמה טרוריסטים" אמר ג'ף בחיוך.
"רגע אנחנו משחררים את כולם? אנחנו רק שתיים איך נצליח?" שאלתי.
"לא, אנחנו לא משחררים את כולם. רק את קבוצת הטרוריסטים שבהר הבית" אמר ג'ף.
"למה רק אותם?"שאלתי.
"כי זאת ההוראה עכשיו מספיק אם כל השאלות" אמר ג'ף.

חזרה לנקודת המבט של לינוי:

"נו מתי הצוות הזה יגיע" אמרתי מתאפקת לא לבכות שוב.
"ששש שמעת את זה" אמר אוראל.
"מה?" שאלתי.
"איפה הטרוריסטים שתפסנו?" שאל.
"ניראלי ברכב המשורין אם אני לא טועה אלינור שומרת עליהם, למה? ואתה מוכן להגיד לי מה לעזאזל שמעתה?" שאלתי את אוראל.
"זו הסחת דעת" מלמל.
"מה? אתה מוכן להסביר לי למה אתה מתכוון?" שאלתי.
"תשארי עם עמית כאן עוד פחות מדקה הצוות יגע" אמר, והחל ללכת.
מה נסגר איתו?…
הצוות חילוץ של העזרה ראשונה הגיע. עליתי עם עמית לרכב אני מקווה שהוא שהוא יהיה בסדר…

נקודת המבט של אוראל:

אני מקווה שאני טועה, אני מאוד מקווה שאני טועה.
הגעתי לרכב המשוריין פתחתי את דלת תא המטען (זה תא מטען גדול כזה שאפשר לשבת בו) ולא ראיתי את הטרוריסטים שתפסנו. שיט צדקתי, זאת הייתה הסחת דעת. היריה הזאת היא היתה בשביל שלא נתרכז פאק.
רגע מה עם אלינור(אמא שלי היא מרגלת מיומנת) פתחתי את דלת הנהג ומצאתי אותה מעולפת, היה תקוע לה בצוואר חץ הרדמה כמו אלה שיורים על חיות בשביל לעלף אותם.
הוצאתי לה את החץ הרדמה והזמנתי צוות חילוץ שוב פעם…
המשימה נדפקה.
אני מקווה שזה לא קרה גם לשאר הקבוצות….