בית ספר לחיים – פרק הבכורה – "חדשים."

"אז מה?" הקול שבא מאחורי בלה גרם לה לקפוץ בבהלה, "חדשים פה?"
היא הסתובבה, וכמוה גם אחיה שהסתקרנו למשמע הקול. מולם עמדה נערה יפה וגבוהה, בערך בגילם.
עורה היה בהיר ושיערה הגלי היה בצבע חום – כהה וכיסה את עינה השמאלית. עיניה הירוקות – אפרפרות קרנו וחיוך רחב נראה על פניה. היא לבשה חולצת בטן בגוון ורוד יפה שחשפה בטן שטוחה. על צווארה היא ענדה שרשרת פשוטה אך יפה שמצאה חן בעיני בלה.
"כן," אמרה בלה בחיוך, "ואת?"
"שנה שנייה שלי." ענתה לה הנערה כשהיא מסדרת את השיער בסמוך לעינה השמאלית.
"דרך אגב, אני אליסון, אבל כמעט כולם קוראים לי אלי."
"אני בלה." השיבה לה בלה. לאחר כמה שניות של שקט מצדם של ליאו וסקוט, היא אמרה, "ואלו האחים שלי, ליאו וסקוט."
"הם תאומים?" שאלה אלי בסקרנות.
"כולנו תאומים." אמרה בלה בגאווה ועיניה הירוקות נצצו. "ליאו הגדול, סקוט האמצעי ואני הקטנה."
"בסדר טינקרבל." אמר ליאו בגיחוך, "היא לא ביקשה את קורות חייך."
בלה מצמצה בבלבול ואלי מיהרה לשאול, "אז אתם יודעים כבר לאיזה בית אתם נבחנים?"
"מה הכוונה לאיזה בית?" שאל סקוט וגירד את את שיערו הכהה.
"אתם לא יודעים?" שאלה אלי.
"מה אנחנו אמורים לדעת?" שאל ליאו בעצבנות.
"הפנימייה מחולקת לבתים. מעין קבוצות. לכל קבוצה יש את התחום שהיא חזקה בו." אמרה אלי במהירות, "אני למשל שייכת לבית המוזיקה והמחול."
"את שרה?" שאלה בלה בחיוך.
"יותר בכיוון של רוקדת." ענתה לה אלי.
"איך נדע לאן אנחנו שייכים?" שאל ליאו, באותו קול עצבני ורוטן שתמיד היה לו.
אלי בחנה אותו במשך כמה שניות. עיניו הכהות, הגוף הגבוה והרזה, העור הבהיר והשיער השחור עם הפסים האדומים, כולם שיוו לו מראה… אדיב? בכל מקרה מנימת הקול שלו נשמע שהוא רוצה להרביץ לה. היא לא אהבה טיפוסים כאלה, השתדלה לשמור מרחק מהם, אבל אולי היא שופטת אותו מהר מדי. אולי.
"כל בית עושה מבחנים מיוחדים." אמרה אלי וידיה התוו תנועות באוויר, כאילו מציגות לו את דבריה, "בהתאם למידת ההצלחה שלך במבחנים, הבתים שמעוניינם בך מציעים עליך מועמדות ואז, מגיע תורך לבחור לאיזה בית תלך."
"מה אם אף בית לא רוצה אותי?" שאל ליאו בלגיטימיות האופיינית לו.
"תמיד יהיה בית שירצה אותך," היא מיהרה להגיד, "ואם לא, אתה בוחר."
"אז מתי המבחנים מתחילים?" שאלה בלה בהתרגשות.
"מבחן ראשון שלכם, עוד חמש דקות, שם." היא הצביעה על מקום מרוחק ומוצל.
"תודה רבה!" אמרה בלה.
"בהצלחה!" אמרה אלי אך השלושה כבר התחילו בריצה מהירה לעבר המקום שהציגה להם.

"ברוך הבא למבחן של בית הספורט!" הם עמדו מול זירת התאבקות וסביבה מספר קטן יחסית של נערים, חלקם מפוחדים וחלקם נחושים להצליח. במרכז זירת ההתאבקות עמדה נערה בהירת – עור, עם שיער שחור מדורג שקצוותיו נצבעו בצבע כחול כהה ועיניים כחולות וכהות כצבע קצוות שיערה. סקוט הצליח להבחין במעט שרירים לא בולטים לעין, כאלה מהסוג שנוצרים אצל אנשים שמתאמנים בקביעות בספורט.
"בכל שנה אנחנו מבצעים מבחן מענף ספורט אחר. השנה, זה יהיה התאבקות."
היא עצרה כדי לקחת אוויר והמשיכה, "אני קיירה, או קיי, מה שיותר נוח לכם ואני מנהיגת בית הספורט."
מלמולים אחדים ומבטי השתאות עברו בין הנערים. "סלחי לי שאני שואל," אמר ליאו, "אבל זה לא אמור להיות תפקיד של בנים?"
פניה של קיירה נהפכו אדומות מכעס והיא קראה בקול, "בוא תהיה ראשון. נראה מי מתאים יותר להנהיג את הבית הזה."
הוא עלה לבמה במהירות ובנחישות ונעמד בעמידה קרבית.
"והתחלנו!" קראה קיירה בקול.
ליאו רץ סביב הזירה, מנסה להחליט מאיפה כדי לתקוף, אך האגרוף של קיירה תקף אותו מהר מדי. הוא נפל על הרצפה וברגע שניסה לעמוד היא ריתקה אותו בחזרה לרצפה.
כעבור עשר שניות קיירה הכריזה, "ריתוק!"
היא עזבה אותו והוא התרומם שחיוך מסופק על פניו, "טעיתי. אין טובה ממך להנהיג את הבית הזה."
"אני לא אתווכח איתך." אמרה והוא ירד מהזירה.
אחרי שהיא ניצחה את כל השאר, הגיע תורם של בלה וסקוט.
"הבאה בתור, את!" אמרה והצביעה לעבר בלה.
בלה עלתה לזירה בחשש ומטרה אחת עברה בראשה, תגני על הפנים ותתקפי.
אבל היא לא הגנה על הפנים טובים וקיירה ניצלה זאת והכתה בפניה. מעוצמת המכה בלה הושלכה אחורה אך מהר היא חזרה ליציבות מלאה. היא ניסתה להכות בקיירה אך זאת רק התחמקה מהמכה בקלילות ובלה קיבלה אגרוף לפנים. היא הרגישה את הדם מתחיל לנזול במורד אפה אך היא לא נתנה לזה להשפיע עליה. היא רצה במהירות ונתנה בעיטה מדויקת לחזה של קירה. קירה נפלה בחוזקה ובלה מלמלה, "מצטערת."
קיירה עמדה במהירות על רגליה ובאותה מהירות רצה למאחורי בלה וחנקה את צווארה עם ידה.
בלה התחילה להחוויר וניסתה לסלק את ידיה של קירה מצווארה, אך ללא הצלחה.
"את חונקת אותה!" צעק סקוט. "תעזבי אותה!"
"תילחם במלחמות שלך!" צעקה לעברו קיירה בכעס.
בלה נפלה על ברכיה, ידיה מנסות לסלק את ידיה של קיירה, אך היא פשוט הייתה חזקה מדי.
היד של קיירה לפתה את צווארה בחוזקה כזאת שלא איפשרה לבלה לנשום.
דמעות החלו לעלות בעיניה של בלה. התרחישים הגרועים ביותר כבר עברו במוחה.
ואז סקוט הגיע וחילץ אותה מאחיזתה החזקה של קיירה. "צאי! עכשיו!" הוא ציווה עליה והיא צייתה.
"חכמה על חלשים ממך," שאל סקוט בעצבנות את קיירה. "אה?"
"אתה מזלזל בחברה שלך.." אמרה קיירה בחיוך ונכנסה לעמידת קרב.
"מה?" שאל סקוט בבלבול וגם הוא נכנס לעמידת קרב, "היא אחותי!"
"אה אופס…" אמרה קיירה בגיחוך, "סליחה!"
"על מה?" שאל סקוט וכיווץ את גבותיו בתמיהה.
"על זה!" קיירה ענתה ושלחה אגרוף למהיר לפניו. אך הוא חסם את ידה והשליך אותה אחורה.
היא נפלה על הזירה והוא ניצל זאת כדי לדחוף אותה עוד פעם ואז לעלות עליה ולרתק אותה.
אחרי עשר שניות של ריתוק, קיירה הכריזה בכעס, "ריתוק!"
הוא עזב אותה וירד מהזירה היישר אל החיבוק הרחב של אחותו.
"המבחנים נגמרו." היא סיננה דרך שיניים חשוקות. "המבחן הבא שלכם, שם." היא הצביעה על רחבה גדולה כמה מטרים מהזירה.

"אני רוז, מנהיגת בית החכמה, נעים להכיר!" אמרה נערה בהירת שיער ובהירת עור עם עיניים בצבע חום דבש.
היא הייתה רזה ומשקפיים עם מסגרות כהות נחו על פניה. למרות שגובהה היה ממוצע, משהו בחזותה היה נראה בוגר יחסית לגילה.
"אני ג'ו,מנהיגת בית הרפואה, כל עוד אתם לא בבית שלי אני לא מעוניינת להכיר." אמרה הנערה כהת השיער שעמדה בסמוך לרוז.
היה לה מן מבט קר ומתנשא טיפה, אך עם זאת גם קצת ידידותי. עיניה היו בגוון כחול כהה וידיה החזיקו בערימה גדולה של דפים.
"המבחן שלנו הוא כזה," אמרה ג'ו. "כל אחד מקבל טופס ובו שאלות בנושאים מתמטיקה, ידע כללי וביולוגיה."
"לרשותכם רבע שעה," אמרה רוז, "בהצלחה!"
בלי דיבורים מיותרים, הם חילקו את הדפים לכולם. "המבחן מתחיל עכשיו!" אמרה ג'ו.
סקוט הסתכל על המבחן בבלבול מוחלט. לא היה לו מושג לתשובה של שום שאלה.
לעומתו, אחותו בלה מיהרה להגיש את המבחן לאחר חמש דקות בלבד.
אחרי שכולם סיימו להגיש את הטפסים וסקוט עוד לא ענה על שאלה אחת, ג'ו הכריזה, "נגמר המבחן!" ולקחה לו את המבחן מידיו.

המבחן הבא שלהם היה של בית המוזיקה והמחול.
הם נדרשו לשיר קטע משיר, לנגן בכלי נגינה ולרקוד.
למורת רוחם, השלישייה לא צלחה אף אחד מהמשימות.
למזלם, היו כמה ילדים שהביצועים שלהם היו אפילו יותר גרועים.
אחרי המבחן בלה פנתה לאחיה, "כמה בתים יש פה?"
"לא יודע. אבל כרגע אני לא מרגיש שייך לאף אחד." אמר ליאו.