בית ספר להשרדות – 6

הקראתי בקול את ההודעה ולא זיהיתי את המספר, עברתי בין כולם אפחד לא יודע ממי המספר אז אמרו לי לשלוח חזרה הודעה "מי את? אין לי אותך באנשי קשר" שלחתי ואמרתי "אוקיי הקראתי לכם עכשיו אפשר להמשיך ?" הם הנהו בכן, בשביל לא לגרום להם להחשוד מי שלח שמתי על שקט, כך המשיך המשחק, התאומים ניסו להצחיק… אני היחיד שצחקתי וגרמתי לתגובת שרשרת ענקית, אחרי זה החלטנו את מי נזמין כמובן למסיבה איזה משחקים נעשה, ולבסוף החלטנו גם להפגש מחר, כל אחד הלך לדרכו שיר עצרה אותי ואמרה "תבדוק מי זאת זה מעניין אותי" לא היה לי נעים לענות לה לא, ולא רציתי להראות רושם של סודי אז קראתי את ההודעה הבאה "זאת רוני … נו למה?" שיר על השנייה ששמעה את המשפט הזה התחילה להתנשם בכבדות, התחילה להתנשף, ואמרה "אני חייבת לומר לך משהו במקרה הבית שלך ריק ?" עניתי "כן, למה?".
היא ענתה לי "א. קר לי
ב. אני צריכה לדבר איתך דחוף וזה יקח זמן"
רצנו כל שנייה שעברה היה יותר קר, זה כאילו העולם אומר רוצו הביתה הידיים שלי מתחילות להיות קפואות, הטמפרטורה צונחת במהירות הבזק, אנחנו מגיעים לבית שלי, אני מוציא את המפתח במהירות פותח את הדלת, סוגר אותה, נכנס לחדר שלי מדליק מזגן על חום ויושב לי עם שיר בכורסא מתחת לשמיחת פוח נעימה, שאלתי אותה "נו מה היה הדבר החשוב שהיית חייבת להגיד לי" היא ענתה
"רוני … אני אומרת לך תתרחק ממנה, זה לא שהיא רשע או משהו, זה כי כל חבר שהיה לה ושהוא לא היה מקובל נעלם במהירות וחזר אחרי רק חצי שנה, ובאמת שאני לא רוצה שאתה תעלם" התחלתי להסמיק ולהאדים מול שיר הלב שלי התחל לפעום במהרה הרגשתי מוזר לא הבנתי באיזה קטע היא מדברת,
בשביל להפסיק את השקיטה המביכה שהייתה כמה שניות טובות, "למה שהיה לך אם אני יעלם ? את אפילו לא מכירה אותי" שאלתי בתמימות "כי … כי … אני לא יודעת .. אממ .. אין לי דרך להגיד את זה .. אתה חשוב לי פשוט" אמרה בבישנות, שאלתי שאלה אחרת להחליף נושא "את לא אמורה ללכת הביתה ?" היא ענתה "ראיתה את המזג האוויר בחוץ ?!, אני לעולם לא יצא ככה" שאלתי "איפה תשני ?" היא ענתה "כנראה אצלך… רגע ההורים שלך יחזרו מתישהו היום" עניתי "לא, הם נסו לטיול" היא ענתה "מצויין" עם חיוך והתכרבלה בשמחה איתי ונרדמנו בכפיות.
כשהתעוררנו היינו מחובקים ביחד צמוד לאחד השני, הרגשתי כאילו זה לעולם לא קרה לי בעבר, לקום לבד בבית סבבה, אבל עם ידידה ?, לא ידעתי מה היא חשבה, כל דקה התרוצצה בראשי מחשבה אחרת על מה שהיה ביננו אתמול בלילה, לקחתי את הדגנים והצאתי לה מנה, לקחנו את שתי מנות הדגנים והלכנו לטלוויזיה, שם היה מבזק חדשות מיוחד
"תקשיבו כיוון הרוחות החזקות והקור הבלתי צפוי אנה שארו בביתכם עד סימן שהיה בטוח בחוץ".
העלתי חיוך קטן בסתר, אבל הוא התרחב ולא הצלחתי להוציא אותו מפרצופי, היא תפסה אותי היא חייכה לכיווני והדביקה לי נשיקה הלחי, האדמתי שוב והחיוך רק גדל משנייה לשנייה הראש שלי מתחיל להרגיש כאילו הוא נוגע בעננים, הבטן שלי מתחילה להתהפך, אני דיי בטוח שלא הרגשתי דבר כזה ממימי, לא שלטתי בעצמי ונתתי לה נשיקה על שפתייה ולפתע !