בית ספר חדש – פרק ד'

ביום שלמחרת:
לא יכולתי להרדם בגללו! בגלל החתיך הוא שאני לא יודעת מה שמו!
כשהתעוררתי (מהשינה שלא הייתה לי) אני התלבשתי הכי יפה והתאפרתי רק בשבילו, כדי שהוא ישים לב אליי.
נכנסתי לבית הספר כולם הסתכלו עליי (כנראה שהגזמתי בבגדים) אבל הייתי נרגשת מידי ולא שמתי לב לזה בכלל.
נכנסתי לכיתה, הוא עדיין לא בא,
דיינה נגשה אליי ושאלה "לשם מה את התאפרת והתלבשת יפה?" קפצה "אההעה! זה בגלל החתיך ההוא!"
"כן, ואל תגידי לאף אחד!" סתמתי את פיה בעזרת היד.
"הנה הוא בא..!" אמרה ובאמת הוא בא.
ניגשתי אליו בבישנות ושאלתי "הי, אתה זוכר אותי? מאתמול? רקדנו ביחד…?" השמלה התנופפה לי ברוח (כן, לבשתי שמלה).
"כן, אני זוכר אותך.." אמרה וחייך חיוך של 'לא הבנתי..?' אבל היה לו חיוך מקסים!!! "אבל אני עדיין לא יודע איך קוראים לך.."
"קוראים לי זואי, ולך?" חייכתי חיוך ביישני.
"בראד" ענה. השם שלו כמו בראד פיט!! כנראה שהוא באמת מיוחד ומקסים!!!!..
"אוקיי.." אמרתי כי לא היה מה לומר.
"אני צריך ללכת" אמר והצביע על נילי. "ניפגש.. מתישהו.." אמר והלך משם מהר מאוד.
"אוף! הוא לא רוצה אותי!" מלמלתי.
"אבל זה לא אומר שאת תתיאשי, נכון?" ניגשה אליי דיינה.
"ברור שלא!" עשיתי את עצמי כאילו שאני בסדר אבל אני לא.
ראיתי איך הוא מנסה לברוח ממני כמה שיותר מהר.
'טוב, לא נורא, יש עוד כמוהו, אני בטוחה!' ניסיתי לעודד את עצמי. (הצלחתי קצת).
בסיום הלימודים בראד (החתיך) קרא לי, התעלמתי ממנו וסגרתי את הדלת של הכיתה ויצאתי.
אך הוא לא יותר, הוא יצא אחרי וקרא לי שוב: "זואי!"
"מה?" הסתובבתי אך באדישות.
"אממ.. אני מצטער שבבוקר התייחסתי אלייך לא יפה, אני פשוט פוחד מנילי, היא ממש קנאית" אמר.
"ו…?" שאלתי ופיהקתי בשעמום (בכאילו).
"אני רוצה שנכיר מחדש. אני בראד" אמר והושיט לי את ידו.
"אני זואי" אמרתי לו ולחצתי את ידו וצחקנו.
"רוצה ללכת ביחד?" שאל בנחמדות.
"טוב..!" חייכתי והלכנו שנינו.
אני לא אפרט על מה דיברנו אבל אני רק יכולה להגיד שצחקנו, והרבה!!!!!

-ההמשך יבוא-