בית ספר חדש- פרק ג'

אחרי שבועיים משעממות מאוד שרוב הזמן ביליתי את ההפסקות עם דיינה הגיע משהו מפתיע וגם משמח:

"נילי רוצה להגיד משהו.. תשמעו!" אמרה המורה.(נילי זאת מלכת הכיתה)
"עוד 3 ימים אני עושה מסיבת יום הולדת, וכולם פה מוזמנים!" אמרה נילי בהתרגשות.
"יישש!!" כל הכיתה שמחה וצהלה.
"טוב, נילי שבי במקומך." אמרה המורה והמשיכה ללמד.
"את רוצה ללכת?" לחשה דיינה.
"אממ..אני לא בטוחה.." עניתי לה גם בלחש.
"למה? יהיה כיף!" אמרה לי ולא עניתי לה.

בהפסקה דינה ניגשה אליי.
"למה את לא רוצה לבוא? יהיה כיף!" אמרה.
"אני לא טיפוס של מסיבות.." פיהקתי משעמום.
"לא צריך להיות טיפוס של מסיבות כדי ללכת למסיבות.." התעקשה.
"יהיה לי שם משעמם.." התעקשתי גם.
"לא יהיה לך משעמם, את תהיי איתי" ניסתה לגרום לי לחייך.
"איתך יהיה עוד יותר משעמם.." גיחכתי.
"מה?" שאלה וצחקנו שתינו.
"אבל באמת, לא נראה לי שאני אבוא.." אמרתי לה אחרי שצחקנו.
"שיהיה.." נאנחה.

אחרי 3 ימים, בערב:
"מאמי, מישהו מתקתק, תפתחי את הדלת." אמרה לי אמא.
"טוב" אמרתי וניגשתי אל הדלת.
פתחתי את הדלת וראיתי את דיינה עם לבוש חגיגי למסיבה.
"מה את עושה פה?" הופתעתי
"הפתעה!!" צעקה.
"מה?" לא הבנתי.
"את באה איתי למסיבה" קבעה "אני לא יכולה ללכת לשם לבד"
"מה? אין לי מה ללבוש!" ניסיתי למצוא תירוץ.
"בואי נראה.." אמרה דיינה והלכה לחדר שלי "מה עם השמלה היפה הזאת?"
היא הוציאה שמלה לבנה עם פרח בצד.
"מה יש שבועות?" גיחכתי.
"טוב, וזה?" שאלה והוציאה שמלה תכלת- כחולה. "זה דווקא יפה!"
"אממ… אני לא יודעת.."
"זה ממש יפה!" התלהבה.
"בסדר.." השתכנתי.
"יופי!" מחאה כפיים ושמחה מאוד.
לבשתי את השמלה.
והלכנו למסיבה.

הגענו, ראינו פנים מוכרות אבל לא יותר מזה.
"הי! מי אתם?" שאלה נילי.
"אנחנו מהכיתה שלך.. אני זואי וזאת דיינה" אמרתי לה.
"אהעהההעה!" הבינה "ברוכות הבאות!"
חייכנו אליה והיא הלכה.
פתאום ראיתי את ההוא! החתיך הזה.
עם העיניים הכחולות והשער שחור-פחם!
הוא מתקרב,
"אני הולכת לשירותים, חכי לי פה" אמרה לי דיינה ואני הנהנתי לה.
עיניי מהופנטות אל החתיך.
החלטתי לעשות מעשה,
'אני אקח מגש של אוכל מהמלצריות ואגש אליו.' חשבתי.
וכך עשיתי,
באתי אליו ושאלתי "אתה רוצה?"
"אממ… לא, תודה" אמר וחייך "רגע, את מוכרת לי מאיפשהו.."
"אני איתך בכיתה.." אמרתי בשקט.
"כן! אז למה את מלצרית?" שאל
"אני החלטתי לעזור קצת למלצריות, מסכנות, עושות עבודה קשה" אמרתי "גם ככה אין לי מה לעשות.."
"אז עכשיו יהיה לך!" אמר ולקקח את המגש ונתן אותו למלצרית והתחיל לרקוד איתי.
"אני לא כל כך טובה בלרקוד" התביישתי והייתי נבוכה.
"לא צריך להיות טובים בלרקוד בשביל לרקוד" אמר והמשיך לרקוד.
"מה זה אמור להיות?" פתאום נילי באה.
"מה??" לא הבנתי.
"למה את רוקדת עם חבר שלי?" כעסה.
"נילי, זה רק ריקוד!" אמר החתיך.
"לא, זה לא רק ריקוד!" כעסה עוד יותר
"מה יש?" פתאום דיינה באה (הגיבורה שלי!!)
"מה את מתערבת?!" נילי כעסה יותר מתמיד.
"טוב, כדאי שנלך.." אמרתי ולקחתי איתי את דיינה שעשתה קרב עם נילי.
"צאו! צאו מפה ואל תחזרו לעולם!" צעקה לנו נילי, רותחת מאוד.
הלכנו,
"מה קרה?" שאלה דיינה.
"רקדתי עם החתיך ההוא ונילי ראתה וכעסה, ניסינו להסביר לה שזה רק ריקוד אבל היא רתחה וצעקה עליי" הסברתי לה את המצב.
"מי היא? יש לה בכלל זכות לצעוק עלייך?" דיינה גם התרגזה.
"די, דיינה!" התרגזתי גם "בואי נטייל ונדבר על דברים אחרים.."
"אז.. החתיך ההוא…" מלמלה.
"מה איתו?" נהייתי תמימה.
"אני רואה ניצוצות באויר..!" התרגשה "ניצוצות של אהבה!!"
"סתמי!!" צחקנו והתנפלתי עליה.

-ההמשך יבוא-