בית הספר למוטנטים – פרק 19

"למה באת לפה זאק?" שאל אותו פלים והוא ענה "באתי לכייף וגם לראות את החברה השווה שלך"
"אל תערב את חברה שלי בעניין" אמר פלים בכעס ותיקנתי אותו "שלא תעז לקרוא לה ככה"
"מי את בכלל?" הוא שאל אותי ועניתי "אני דנה וזואי היא החברה הכי טובה שלי,ותאמת פגעת בה
ממש" פלים הביט בי במבט עצוב ואמר "היא עצובה?בגללי?" והבטתי בו והרמתי גבה
"לא היא לא תהיה עצובה,רק רקדת הם הילדה שהרסה לה בגדים,חטפה אותה ולבסוף איימה
עלייה" ראיתי את הפנים של פלים,הוא היה מופתע .
שרר שקט שהתחיל כבר לעצבן וזאק לבסוף שבר את השתיקה ואמר "אז היא פנויה לזוגיות חדשה?"
ופלים הביט בו בכעס ואמר "לא וגם הם כן היא בחיים לא תצא איתך" ויצא בריצה במטרה למצוא אותה.
התיישבתי בצד בעודי שותה פונץ,רציתי נואשות ללכת לחפש את זואי אבל חשבתי שמגיע להם זמן
לסדר את העניינים,לפתע נער יפה תואר התקדם אלי והציע לי לרקוד.
הסכמתי והתקדמתי איתו לרחבה,בחנתי אותו הוא היה ממש חתיך,היה לו שיער שחור הם פוני
לצד ועיניים ירוקות-אפורות.
הייתה מובכת כי לא ידעתי מה להגיד אבל הוא תפס יוזמה ואמר "את ממש יפה",הסמקתי קלות
הוא כל כך חמוד,יפה ומתוק אבל לבסוף אמרתי "תודה,גם אתה" והוא חייך ואמר "את בטח החברה
של זואי,היא מדברת עליך הרבה" והשבתי לו "באמת?,אני מקווה דברים טובים"
והוא צחק ואמר "רק טובים" ושאלתי "כמו מה?" והוא אמר "יפה,מצחיקה,מיומנת בסכינים וחמודה"
"ואתה חושב שהיא צודקת?" והוא הסמיק ואמר "כן….".
"דברנו על כמה וכמה דברים אבל אני לא יודעת את שמך,שמי דנה"
"שמי הוא פרוג והכוח שלי זה ליצור מכשירים וטכנולוגיה….." אמר וחייכתי את החיוך המתוק שלי
ואמרתי "כוח מגניב" והמשכנו לרקוד עד שפלים נכנס עצבני לאולם וניגש לאן ואמר "יחתיכת כלבה
את שילמת לאנשים שיחטפו את זואי ואז אמרת שהיא הרביצה לך" היא חייכה חיוך זדוני התקרבה אליו ואמרה "תודה שאתה אוהב אותי,אחרת הייתה מאמין לה"
"אני לא מאמין לך יותר וכדאי שתלכי אחרת…" היא חייכה חיוך והתקדמה כדי לנשק אותו ואמרה
"אחרת מה?" והוא פרס את ידיו ושני כדורי אש הופיעו והוא אמר "אחרת אני יהפוך אותו ל hot dog"
והיא ברחה הם חברותיה במהירות וכדי לחמם את האווירה שמתי לה רגל והיא החליקה וכל השתייה נשפכה עלייה ואמרתי "מגיע לך כלבה" והיא התחילה לבכות והחברות שלה הרימו אותה ולקחו אותה משם.
נגשתי לפלים ואמרתי "אני ידבר איתה,מבטיחה" והוא חייך ואמר "תודה" ויצאתי כאשר פרוג רץ אחרי ואמר "נירא לך שנוכל לצאת מתישהו?" ואמרתי "אולי" והלכתי