בית הספר למוטנטים – פרק 14

ראיתי את הבגדים להחלפה שלי על הרצפה מלוכלכים בבוץ וקרועים ועל המראה כתוב באודם אדום חזק "הוא שלי ,לוזרית", הבנתי ישר שזה אן לפי הגוון של האודם וגם מכוון שהיא כל כך נואשת להשיג את פלים שהיא תעשה הכול כדי להשיג אותו כמו למשל עכשיו שהיא הרסה לי את הבגדים ולכלכה את המראה אם האודם הזול שלה,מכוון שאין לי בגדים ללבוש אז לבשתי את החזיה והתחתונים שלי ומעל כרכתי מגבת לבנה ויצאתי בריצה לחדר,למזלי הבנים היום עדיין במלתחות אז הם לא ראו אותי בלבושי המועט.
שהגעתי לכניסת החדר נתקעתי במישהו ונפלתי אחורה ,הוא ניגש אלי והציע לי את ידו ,הסכמתי והוא עזר לי לקום,כשקמתי ראיתי את עיניו עוברות על גופי ואמרתי "על מה אתה מסתכל" והוא אמר לי "הגוף שלך ממש יפה ומאוד…" ולפי שסיים להגיד את המשפט שמתי לב שנפלה לי המגבת ואני רק לובשת תחתונים וחזיה.
כיסיתי אם ידי את גופי ולקחתי את המגבת מין הרצפה והטפתי את גופי רק שהפעם וידעתי שהיא לא תשתחרר.
לאחר מכן בחנתי את הילד שנתקעתי בו,היה לו עיניים בצבע ירוק ירקן ושיער שחור ארוך במעט אם פוני לצד והוא לבש סקיני שחור וטי שרט לבן שמעליו וסט שחור שהדגיש את שריריו ולבסוף כובע גרב שחור שמדגיש את פניו,הוא היה ממש חתיך …
"קוראים לי זאק ולך?" אמר והעיר אותי ממחשבותיי ואמרתי "קוראים לי זואי,נעים להכיר אותך זאק"
"טוב נירא לי את צריכה להתלבש" אמר זאק והלך לכיוון החדר שלו ואני נכנסתי לשלי.
שנכנסתי נעלתי את הדלת ורצתי לארון כדי לבחור בגדים,בחרתי גופיית סבא לבנה עם גינס ארוך בהיר אם קרעים ומגבים אם עקב קטן.
התקשרתי לדנה ואמרתי לה שניפגש בבית הקפה "ארומה" כדי לדבר על הנשף.
יצאתי לבחוץ ועצרתי מונית ואמרתי לה "לבית הקפה ארומה" והו לקח אותי.
שהגענו ראיתי את דנה מנופפת לי ונופפתי אליה חזרה ורצתי לחבק אותה ואמרתי "כמה התגעגעתי אלייך מיקי מאוס" והיא השיבה לי "רק לפני כמה ימים נפגשנו" ושנינו צחקנו ולבסוף שנרגענו נכנסנו לבית הקפה והזמנו נס קפה ופאי תפוחים חם אם קצפת.
לאחר שהגישו לנו את האוכל התחלנו לאכול ודיברנו על הנשף, "לדעתי נלך לרונה שתעשה לנו תסרוקת ותאפר" אמרה דנה והסכמתי איתה.
רונה היא האחות של דנה,הם נראות אותו דבר,לרונה ודנה יש עיניים ירוקות כהות ושיער שחור ועור בהיר.
רונה למדה איפור וספרות וכיום היא בת 26 ויש לה כמה מספרות שבהם מסתפרים מיליונרים ומפורסמים.
דנה התקשרה לרונה וקבעה איתה למחר בבוקר,למזלי יש לי מחר חופש בגלל הנשף אז יכולתי לבוא.
לבסוף נפרדנו וכל אחת הלכה לדרכה.
שהגעתי לבית הספר נזכרתי את ההבטחה שלי לפרוג אז רצתי מהר למקום המפגש וראיתי אותו יושב ומחכה,אמרתי לו "מצטערת על האיחור,שנתחיל?" והוא חייך וקם.
לימדתי אותו כמה תנועות בסיסיות ולבסוף לימדתי אותו את הסלואו,הוא התבייש בהתחלה אבל בסוף הוא זרם,הוא שם את ידיו על מותני ואני שמתי את ידיי על כתפיו והתחלנו לזוז לפי הקצב כאשר ,,,,,