בית הספר למוטנטים – פרק 1

היי,קוראים לי זואי רונלד ואני בת 16.
שערי ארוך וגלי בצבע בלונד. ועיניי , צבען אפורות – ירוקות, עם קמצוץ של כחול.
יש לי שבע עגילים וקעקוע בגב התחתון,יש לי שניים באוזן, פלוס אליקס.
אוזן שנייה שלושה עגילים.
אחד יש לי בפופיק, את הקעקוע, עשיתי כדי להסתיר צלקת קטנה מילדות.
אני אומנם נראית ילדה רגילה, אך אני ממש לא,יש לי כוחות.
אני יכולה לעבור דרך קירות , חפצים ואפילו אנשים.
כולם בבית הספר שלי, מתעללים בי בגלל כוחות המוטנט שיש לי.
מוטנט זה אדם בעל כוח על טבעי, כמו שלי, או כוחות כמו אש , מים וקרח. כמובן שיש עוד…
זה בעיקר עובר בתורשה, או מקבלים את זה כי יש טעות בדי – אן – אי.
אבל אני לא יכולה לדעת כי אני מאומצת והוריי המאמצים לא מגלים לי דבר.
קמתי בבוקר והתארגנתי לבית הספר, נכנסתי להתקלח , חפפתי את שערי הבלונדיני הארוך, וגופי החטוב.
לאחר מיכן, יצאתי מין המקלחת ושמתי דאורדורנט. בישמתי על עצמי בושם של דיור (קרדיט לג'ייד D;)
יצאתי לחדרי ולבשתי שורט – ג'ינס שחור , וחולצה נופלת כחולה ועלייה היה כתוב 'Everyday I'm Shufflin'
נעלי היו אולסטאר כחולות ועליהן כל מיני קשקושים בלבן.
ענדתי שרשרת של הסמל 'פיס' ועגלי 'פיס' וצבען היו לבן .
לאחר מיכן ירדתי למטה ואכלתי ארוחת בוקר בריאה שהאומנת שלי הכינה לכבודי.
אחר כך חיבקתי ונישקתי אותה , והלכתי לחדר העבודה של מגי וג'ורג. ההורים המאמצים שלי.
אמא שלי עוסקת בבוטיק יוקרתי , שהיא מנהלת אותו בעצמה. ואבי , בעל רשת מסעדות יוקרה ,"אלפצ'ינו".
"בוקר טוב , אמא ואבא" אמרתי.
"בוקר טוב ביתנו היקרה." הם חייכו.
חיבקתי אותם והם נשקו אותי במצח.
יצאתי לבית הספר בריצה, כאשר הגעתי, כל התלמידים התעלמו ממני, ובהתקיימותי, כרגיל.
היה צלצול שמכריז על תחילת שיעור ספורט, הלכתי לחדר ההלבשה והחלפתי לבגדי ספורט.
כאשר נכנסתי לאולם , ישבתי בצד כרגיל, לפתע המורה קראה לי לבוא להדגים את קישורי הגמישות שלי בפני כולם.
עמדתי על המזרון, עשיתי שלוש סלטות לאחור, שתי סלטות קדימה, ולבסוף שפגאט.
כשבאתי לסיים את התרגיל, מלכת השכבה נטלי, "הפאקצה" שמה לי רגל בין הרגליים, נפלתי, עברתי דרך הקיר היישר לחדר ההלבשה של הבנים.
הבנים צרחו כמו נקבות , הם היו לגמרי ערומים רצתי דרך הקיר במהירות מופרזת , שהובילה אותי היישר אל תוך החצר.
קפצתי מעל השער בקלילות ועצרתי מונית.
כשהגעתי לביתי ראיתי את אמי ואבי משוחחים עם מישהו צעיר יפה תואר.
דפקתי על הדלת שהייתה חצי פתוחה ושאלתי : "אבא, אמא אפשר להכנס?"
"זואי, מה את עושה כאן? אין לך בית ספר עכשיו?" אמרה אמי.
"הייתה תקלה קטנה . בואי נגיד ש… עברתי דרך הקיר?"
"נו… ו…?" שאלה אמא בסקרנות.
"בואי נגיד ש… עברתי דרך הקיר למלתחות של הבנים , שהיו ערומים לגמרי."
"מה?!" אמר אבא בהתפלאות.
הנער הצעיר שעמד שם , גיחך ואמר : " נעים להכיר אותך זואי"
לא ידעתי איך הוא ידע את שמי, בטח הוריי סיפרו לו.
"נעים להכיר אותך …"
הוא אמר בהשלמה, "מגנטו."
"ומה אתה עושה כאן מגנטו? אם אפשר לשאול…"
"באתי לקחת אותך לפנימייה עם ילדים מיוחדים כמוך. וכן, הורייך הסכימו." הוא אמר.
הבטתי בהוריי בפנים כעוסות, והם חייכו אליי .
מגנטו הוסיף, "לכי לארוז מזוודה , יוצאים עכשיו."