בין שני קירות פרק 2 כניסה לגן עדן

עבר לו יום, והגיע בוקר. השעה 8:00 , צלצול בית הספר נשמע. איתמר רייכמן נכנס משער בית הספר, לבוש מכנסי ג'ינס בצבע כחול בהיר, גופייה לבנה וסווצ'רט בצבע בורדו. איתמר הוא מסוג האנשים הנורמלים של בית הספר. כמעט כמו אביעד. לאיתמר מספר חברים מצומצם, והוא גר כמה מטרים מביתה של אביגל. יותר נכון..הם שכנים שגרים אחד ליד השני בהפרש של מטר אחד בלבד בין הבתים שלהם. כאשר החל ללכת לעבר כיתתו, הצטרפו להליכה שני חבריו הטובים מיכאל וברק. הם טפחו לו על הגב.
"בוקר טוב" אמר ברק, ואחריו בקול נמוך אמר מיכאל.
"בוקר טוב..אנחנו תיכף נאחר אם נתעקב עכשיו, רק לידיעתכם.." ענה איתמר.
הוא היה ילד שאיחור או חיסור משיעור, היו נחשבים בעיניו לאסון בלתי נמנע. אם היה מאחר לשיעור, מה שאף פעם לא קרה, לא היה שוכח את זה לעולם, והיה אפילו בוכה על זה. איתמר הוא ילד חרוץ. נקודה. כך גם ברק, אבל לעומתם מיכאל הוא שטותניק, שלא אכפת לו לאחר או להיות חסר משיעור. לכל אחד מהם היה כינוי שונה, שרק שלושתם השתמשו בכינויים אלו. לאיתמר-אי,לברק-בק ולמיכאל-מיל. כאשר נכנסו לכיתה, איתמר נכנס ראשון, והוא ראה שהמורה עוד לא הגיעה. כאשר הניח את שתי רגליו בכניסת הכיתה, אביגל הגיחה מצד שמאל שלו, הוא נצמד לדלת וגם מיכאל וברק, והיא הלכה במהירות, לא היה ידוע לשלושת הבנים לאן. איתמר המשיך לבהות בה עד שנעלמה באופק של מרכז בית הספר הענקי. לפתע, איתמר הרגיש דחיפה קלה, וראה את מיכאל.
"אי, רואים עלייך שאתה מאוהב בה, לפחות מאז שהכרת אותה, תעשה עם זה כבר משהו"
"אני יודע שרואים עליי..ולא אכפת לי. איך אפשר שלא להתאהב בה? היא נראית מאוד יפה היא טיפה מסתורית..אתה יודע שאני אוהב בנות כאלו. וזה גם נראה שיש לה אופי טוב ומעניין לי יותר לגלות אותו..אבל רק בגלל זה למה שדווקא היא תרצה אותי" נראה שלמשפט האחרון מיכאל בכלל לא הקשיב.
"מאוהב."
"בסדר.." אמר איתמר, וחייך חצי חיוך, בזמן שנתן אגרוף לכתפו של מיכאל.
שניהם נכנסו לכיתה,, שבתוכה כל קבוצות החברים ישבו באיזו פינה שתפסו.,אחרי שמלפני כן ברק הספיק להתקדם לעבר מקומו, וחיכה למיכאל ואיתמר שיכנסו.
אחרי שמיכאל נכנס, איתמר חשב לרגע, ויצא בריצה מן הכיתה, לפני שהמורה לאלגברה תגיע. מיכאל וברק לא הבינו לאן איתמר ברח. אביעד, שישבה גם בשיעור אלגברה לצידה של אביגל, לא הבינה לאן ברחה לפני תחילת השיעור.
כאשר איתמר היה מחוץ לכותלי השכבה שלו, החל לחפש את אביגל. הוא חשב על כמה מקומות אפשריים אליהם היא מסוגלת לברוח. מקומות שאנשים טיפה מסתוריים יכולים ללכת אליהם.
בינתיים, בתוך חדר שבביתו, ישב על כסאו פלג-האיש שהסתתר יום לפני בין השיחים, ותצפת הפעם דרך מצלמות מעקב של בית הספר של אביגל, המסלול הליכה בו היא הולכת לבית הספר וחוזרת ממנו וליד ביתה, על כל צעד קטן שהיא עושה. הוא ראה אותה קמה מישיבה בתוך מתחם בית הספר, בזמן שמחזיקה בידה ספר ושומעת מוזיקה באוזניות. הוא הסתכל עליה, במבט אובססיבי וזדוני, והעלה על פרצופו חיוך קטן, בזמן שפתח מגירה שהייתה בתוך שולחן העבודה עליו הונח המסך שהקרין את הוידיאו של מצלמות האבטחה, שבתוכה ממחטות שחורות וכלי נשק שונים.
בבית הספר, לאחר ששיעור אלגברה החל, איתמר המשיך לחפש אחר אביגל. תחילה הלך למקומות שנחשבים למקומות מסתור של בית הספר, אבל היא לא הייתה באף מקום שחיפש, עד שהלך לכיוון הגבעה., למרות שהיה אסור ללכת לכיוון הזה. בבית ספרם הייתה גבעה גבווה ומפותלת, שמקומה היה בתחילת היער שנמצא מאוחרי כותלי בית הספר. לתלמידים היה אסור להכנס לאזור היער, מסיבה ברורה מאוד:זה לא כלל את שטח בית הספר. אבל אביגל שברה חוקים, שבמילא לא היה לה אכפת מהם. אף פעם לא תפסו אותה בצד השני. איתמר טיפס על הגדר שלא הייתה ארוכה ולא קצרה, אך חוריה בצורת המלבן היו צרים, וכאשר קפץ מקצה הגדר לאדמת היער, החל לשוטט ברחבו. הוא הלך לכיוון הגבעה, אבל אביגל לא הייתה עליו. ביער הזה, היה שביל. לשביל הייתה אדמה שונה מהאדמה הרגילה שכיסתה את שאר היער, אדמת לס. האדמה כוסתה ברובה בעלים מהשלכת האחרונה, ומשני צדדיה היו עצים גבוהים ויפים, שבין כל שני עצים שיצרו קו ישר, היה מחובר ענף מכוסה בעלים צבעוניים, וכל הענפים יצרו גשר, שהיווה "כניסה לגן עדן" . וזה באמת היה גן עדן, והיה אפשר לראות זאת כבר מהכניסה. איתמר התהלך בשביל הכניסה, לאט, לאט, כמה שיותר זמן במקום הנדיר שמצא. כל הליכה שנייה הסתכל לאיזשהו צד, בשביל לחזות ביופי העצום של הסביבה שנוצרה. היה אפשר לשמוע כמה ציפורים שצייצו ממעליי השמיים, ובנוסף לכך את רעש ההליכה על העלים, וחוץ מזה היה שקט, כמו שאין באף מקום אחר בו איתמר ביקר מתישהו. "זה מקום שאני לפחות הייתי בורח לכאן מהכל.." חשב לעצמו איתמר. אחרי שעבר את השביל שיופיו היה נדיר, נגלה לפניו היער, שהיה לא פחות מדהים מהשביל. עצים רחבים וארוכים, שהתפזרו לרוחבו ואורכו של היער. הרבה עלים שכיסו את אדמת החול, וקרני שמש שניסו להגיח מבין הענפים הארוכים שהיו מחוברים לעצים. "איך אף פעם אף אחד לא נכנס למקום המדהים הזה??" שאל איתמר, והפעם בקול רם. ולאחר כמה שניות חשב לעצמו, שאולי כן נכנסו, אבל אף אחד לא ידע מזה..
אחרי הליכה יחסית ארוכה מהשביל, ראה מתחת לאחד העצים המפוארים שראה בחייו את אביגל. היא נשענה על העץ, והוא ראה את גבה. היא שמעה מוזיקה, והחזיקה בידיה ספר, שלא היה ברור לאיתמר מרחוק איזה ספר היא קוראת. היא לבשה באותו היום מכנס טייץ שחור וחולצה אדומה ארוכה ודקה. היא ישבה בצורה כזאת, שברכיה היו מורמות למעלה עד שהגיעו לגובה של תחילת צווארה, ורגליה-שהיו בלי נעליים, הונחו בצורה שונה האחת מהשניה. שיערה התאסף לצד ימינה, והונח בצורה כזאת שחלק מפניה הוסתרו. "כל כך יפה.." חשב איתמר ובלע לאט את הרוק שלו. הוא התלהב מכך שהיא לבד, ושהוא יצטרף אליה בעוד כמספר רגעים. הזדמנות מעולה בשביל להתחיל שיחה..
הוא התקדם לעברה באיטיות , עם קצת חששות לפני שיגיע ויתחיל לדבר איתה, אם בכלל ידבר.
"ה..היי" איתמר אמר בשקט, והתיישב לאט בישיבה מזרחית מול אביגל.
אביגל נבהלה ופקחה את עיניה לרווחה, עצרה את המוזיקה, הורידה ישר לאחר מכן את האוזינות מהאוזניים, והניחה אותם מעל לספר ואת הכל על אדמת החול.
"היי..מה..מה אתה עושה פה?" אמרה אביגל, ונראה כאילו הרגישה באי נוחות.
"אני..סתם רציתי לראות לאן ברחת. עניין אותי לדעת..וגם חוץ מזה-אני לא הכנתי את שיעורי הבית של אלגברה ואם המורה יגלה.." הוא חייך ואביגל גם.
"זה נראה לי ממש מוזר שדווקא אתה לא תהיה בשיעור..אבל זה חמוד בעיניי"
"מה חמוד בעינייך?"
"שאתה מעז, ולא נתקע על המקום הקבוע שלך. שאתה מנסה גם דברים אחרים, אפילו אם הם לא נראו לך בעבר כל כך טובים. תאמין לי-אני יודעת שיש דברים חיוביים ושליליים בכל דבר, אז תנסה לחשוב חיובי.."
שתיקה. הדבר ההכי נורא שמישהו מצפה לו במהלך שיחה, ועוד שיחה כזאת. לאחר כמעט דקה השיחה המשיכה.
"אז..למה באת לפה? מה חיפשת פה?"
"באתי לנקות את הראש. לא רציתי ללמוד אלגברה ישר בשיעור הראשון, לא היה לי כוח, וגם מעוד כמה סיבות.."
את איתמר עניין לאילו סיבות היא מתכוונת, אבל העדיף לא להתערב לה יותר מידי בחיים האישיים.
"למה באת דווקא לפה? ולמה אף פעם לא הכרתי את המקום הזה??"
"פה זה העץ המיוחד שלי. התנשקתי פה בפעם הראשונה, בכיתי פה בפעם הראשונה מאז שהגעתי לבית הספר הזה, ונרדמתי בלי הרבה דאגות-בפעם הראשונה…'עץ הפעמים הראשונות'. נראה לי..ולגבי הדבר השני שאמרת, שוב-אתה לא העזת אף פעם, לפחות עד עכשיו"
"עם מי התנשקת פה בפעם הראשונה?" ענה בהיסוס.
"גור דורלוצקי. הראשון שלי"
שוב הייתה שתיקה מביכה. אבל הפעם, היא הופסקה לאחר פחות מחצי דקה.
"את מרשה לי 'לקבל' פה עץ משלי?"
"אתה לא צריך לבקש מצחיק אחד.." אמרה אביגל בזמן שצחקקה יחד עם איתמר, והמשיכה:
"וזה לא בדיוק שייך לי. אני שייכתי אותו לעצמי"
ממול ל'עץ של אביגל' עמד עוד עץ שנראה די מפואר, כמעט כמו של אביגל. איתמר קם מהישיבה המזרחית, והסתכל מסביב. הוא ראה את העץ שממול, והצביע עליו.
"זה. זה 'העץ שלי'.." הוא חייך, ואחריו גם אביגל חייכה חיוך קטן.
אביגל קמה ממקומה, ובלי לומר שלום, חייכה לעבר איתמר, והחלה ללכת, לא ידוע לאן, מהעץ שלה.
אחריה גם איתמר החל ללכת מאזור היער. הוא לא חיכה רגע, בשביל שלא להגיע שניה לפני ההפסקה , או בהפסקה עצמה. בדרך חזרה סימן לו עם אבנים קטנות את הדרך לעץ שלו. כשהגיע לשביל, שוב התפעל מן יופיו הרב. הוא טיפס במהרה מעל הגדר שמפרידה בין היער לבית הספר, שהיוותה את המעבר הישיר והחד מהגן עדן לגיהינום. למרות הנועזות שלו, קיווה שחבריו הטובים חשבו על שקר טוב בשביל להמציא למורה למה לא היה בשיעור.
יום הלימודים מלא המחשבות של איתמר הגיע לסיומו, והוא הלך באותו היום לבד בדרך חזרה לביתו. אביגל הלכה כמו תמיד בדרך הקיצור.
כששניהם הגיעו לרחוב של ביתם, זיהו האחד את השנייה. הם חייכו זה לזו, ונראה שאיתמר הלך הליכה יותר מהירה מזו שהלך עד ההגעה לרחוב, בכדי לדבר עם אביגל, אלא שתוכניותיו נהרסו.

(שימו את השיר ברקע)

רגע לפני שאביגל הייתה קרובה לביתה, פלג, שהסתתר מאחורי שיחה שהונח קרוב לביתה עם בגדיו השחורים ומסכה שחורה שכיסתה את רוב פרצופו ורק אפשרה לו לראות ולנשום, זינק לעברה, בזמן שהוא סותם את פיה עם ממחטה עבה ושחורה, ולאחר שראה את איתמר שהוכה בתדהמה ולא ידע מה לעשות, הוא הוציא מכיסו האחורית אקדח, בזמן שידו רעדה במהירות, והוא נשם נשימות כבדות, וכיוון את האקדח באי דיוק על חלק גופו העליון של איתמר!.