בין הצללים – פרק 6

~אוליביה~

אני צורחת. הכאב שורף אותי מבפנים, מתלקח בגופי ובוער בי. קול מתרחק ממני לרגע ואני מתייפחת בשקט. הוא מפזר עלי מלח. מלח מחליש ומכאיב לליליות וכמות גדולה ממנו יכולה להרוג אותנו. "למה אתה עושה את זה?" אני זועקת כאשר הוא מתחיל לפזר עלי מלח שוב. "תפסיק!" אני צורחת.
"רק עד שתגלי לי מה את זוממת הפעם, אוליביה." קול מחייך ובעיניו מבט מטורף. "אוליביה לי קורטיס… לא חשבתי שאי פעם אראה אותך שוב."
"אני לא אוליביה לי קורטיס! אני אוליביה גרין!!! תעזוב אותי… תשחרר אותי… בבקשה!!! תפסת את האדם הלא נכון!"
"אל תשקרי לי, אוליביה. את רצחת את מייגן. את שיקרת לה והערמת עליה ועכשיו היא מתה! את תשלמי על זה עד יומך האחרון!" קול צועק ומפזר עלי יותר מלח. עוד ועוד. אני בוערת. הכוויות המופיעות על גופי כה רבות שאי אפשר לספור אותם יותר. אני דועכת.
קול מפזר על ליבי עוד מלח. אני עוצמת עיניים.

אני מתעוררת. כל עצם בגופי כואבת. אני מתה? אני תוהה.
"אוליביה! חשבתי שהרגתי אותך!" קול קורא בהקלה. אני מסתובבת ורואה את קול עומד מאחורי. אני מתרחקת ממנו במהירות.
"אני מצטער." קול נאנח. קולו מלא חרטה. "רק כשראיתי את השרשרת שלך הבנתי שאינך אוליביה לי קורטיס."
"מי אתה?" אני נוהמת עליו מצידו השני של החדר.
"אני צייד. ואת לילית." קול אומר.
"אתה תהרוג אותי?" אני שואלת בקול סתמי, כאילו אנחנו משוחחים על מזג האוויר או אם כדאי ללבוש עם המכנסיים הכחולים את החולצה האפורה או הוורודה.
"לא כרגע." קול משיב.
"מי זאת אוליביה לי קורטיס?"
"היא הכפילה האנושית לשעבר שלך."